את אברהם גיא - לבוש שחורים, כיפה שחורה לראשו, עיניו מאירות - פגשתי לראשונה בספריית בית-אריאלה, באירוע החניכה של המגזין החדש של אורי פינק. שם גם ראיתי לראשונה את שלו "הצלם": קומיקס ללא מלים, נובלה גרפית, יהודית פילוסופית, על בדידותו של איש קוביסטי בעולם שכולו קוביות. אני מדפדף, והסגנון והכישרון השופעים ממלאים אותי עונג. היכול להיות שפגשתי כרגע את המקבילה הישראלית של דייב מקין? לא. מדובר במשהו אפילו יותר טוב.
"היו לו הזיות שהוא היה מדבר עם השם"
תל-אביב 2004, 5,786 שנה לבריאת העולם, ואני פוגש את גיא בביתו - דירה קטנה וחמודה, שבה הוא ואשתו שירי מגדלים את בתם הקטנה אביגיל. שירי אמנם מתלוננת, אבל היא כבר התרגלה לעובדה ששולחן הסלון מכוסה תמיד בניירות ציור, בצבעים ובמכחולים. יותר משולחן סלון, הוא נראה כמו מעבדה לניסויי טכניקות וסגנונות.
"באדמית התחברתי באמת לטבע ולעצמי. הייתי קונה בדי ציור לבנים, ושם אותם על הקיר ריקים. כבר לא היה לי מה להגיד"
לא צריך אפילו לדובב את גיא. הוא מנהל את הראיון ביד רמה. "ציירתי כבר מגיל צעיר", הוא פותח. "תמיד נמשכתי לחוברות ביזאריות, לסרטי מדע-בדיוני, לפנטזיה ולמוזיקה. בעיקר רוק כבד. הושפעתי מאד מהקומיקסים של קלייב בארקר, וכמובן של דייב מקין. כחילוני נמשכתי מאוד גם לספרות מדע-בדיוני, מ'חולית' עד 'בלייד ראנר'. הרעיון של כל הספרים של פיליפ ק. דיק", הוא ממשיך באותה נשימה, "הוא דתי במהותו. היו לו הזיות שהוא היה מדבר עם השם".
כשאנחנו נזכרים יחד בציורים של HR גייגר, גיא מודה שהעריץ אותו והושפע ממנו מאוד. "אפילו פיסלתי פסלים בדמות היצור מ'הנוסע השמיני'", הוא מתוודה וניגש להביא פסל של נמלה שפיסל בקלקר ויצק בברזל.
"חיפשתי בעצם את היוצר"
קומיקס וקבלה. האם החיבור הזה אפשרי? האם הוא מותר בכלל? עד כמה יכולה הקבלה, שהפכה לאחרונה לאופנתית מתמיד, להתחבר לשפה של ציור, ריבועים ובועות הדיבור והמחשבה?
"לרבע את העיגול", מסביר גיא. "זאת כל החוכמה". האמנות באה לו מהבית; אביו אמן שעובד בסטודיו של פרנק מייזלר, ואחיו, אמן גם הוא, עוסק בעיקר באנימציה ממוחשבת. בעבר הם עבדו יחד על קליפים וסרטונים קצרים. צבא הוא לא עשה, מטעמי מצפון. "הייתי אנרכיסט", הוא מסביר. "שנאתי את בית-הספר, ובמקום ללמוד הייתי הולך לים לגלוש. העיפו אותי מארבעה בתי ספר שונים, וכל הציונים שלי היו תמיד שליליים. כנראה שלא הסתדרתי עם מסגרות".
"הראיתי את הקומיקסים גם לרבנים. חלקם הרימו גבה. הרב שלזינגר, שיש לו חנות ספרים, היה די המום. הוא רצה לעזור לי, אבל אמר שהוא חושש שהקהל לא יבין את הרוחניות הרבה של היצירות האלה"
מסגרות, מסתבר, לא התאימו לו גם בהמשך. הוא עשה שנתיים במכון אבני לאמנות ("אחד המורים שלי שם אמר לי שביצירת האמנות צריכה להיות משמעות. בזה התחיל החיפוש. חיפשתי בעצם את היוצר"), ואז שבר את הכלים וירד דרומה, לאדמית, שבה עבד כרועה צאן. "שם התחברתי באמת לטבע ולעצמי", הוא מספר. "הייתי קונה בדי ציור לבנים ושם אותם על הקיר ריקים, כי כבר לא היה לי מה להגיד".
מאז החזרה בתשובה, גיא מרגיש, נפתח לו שלב חדש ביצירה. לראיה הוא שולף עותק של "מקץ", הקומיקס החדש שלו, שמציג את יום הדין ומביא תיאורים מפחידים של הכניסה לקבר. "כאילו לא איבדתי את העולם הישן שלי", הוא מתענג, "ונפתחו בפני אפשרויות חדשות של יצירה. היום אני מרגיש פוריות נפלאה בכל הרעיונות שהתורה מציעה לי, ואני מתמוגג מזה. לא מרגיש שמשהו נמנע ממני או נחסר ממני".
"הכל נמצא בתורה. גם קומיקס"
"הטקסטים של הזוהר מדברים אלי", אומר גיא. "הם מאוד אמיתיים באמירות שלהם". אני לא מספיק לנסח את השאלה הבאה, וכבר הוא מרביץ בי תורה. בשטף. "לאמנות הישראלית יש מספיק מקורות, שורשים חזקים ואיתנים, ולא צריך ללכת לחפש בשדות זרים. אני אישית צמא לעוד יצירה מתוך המקורות היהודיים, ולפעמים אני מרגיש קצת כמו זאב בודד. אני לא מכיר עוד יוצרים שעובדים בקומיקס מתוך המקורות האלה. כתוב בפרקי חז"ל, 'הפוך בה והפוך בה דכולה בה', כלומר, הכל נמצא בתורה. גם קומיקס. הדבר העתיק הזה מצליח להתחבר גם לתקופתנו המודרנית, כי התורה היא בעצם המציאות.
"החברה שאני נמצא בה", הוא ממשיך בלי להתבלבל, "היא חברה של בעלי תשובה, והם מתחברים לזה ואוהבים את זה. זה מעניין אותם כי זה מקורי והם שמחים לראות שיש דבר כזה. הראיתי את הקומיקסים גם לרבנים. חלקם הרימו גבה. הרב שלזינגר, שיש לו חנות ספרים, היה די המום. הוא מאוד רוצה לעזור לי, אבל אומר שהוא חושש שהקהל לא יבין את הרוחניות הרבה של היצירות האלה. אני לא מגדיר לעצמי קהל כמו שאני לא מגדיר את עצמי. אני לא שייך לחסידות כלשהי, והקהל שלי מורכב מכל מיני אנשים. חילוניים, דתיים, חרדים... כולם".
ממקומו על קו התפר בין קודש וחול ובין קומיקס וקבלה, גיא מדווח שהחיבור אפשרי. הנה, לראיה: חצי יום הוא לומד תורה, חצי יום מצייר. בין לבין עושה בייביסיטר לבת שלו.
"תכתוב שהיא הילדה הכי חמודה בעולם" הוא מפציר בי.
כתבתי.
הראיון המלא יתפרסם, לצד עבודות נוספות, בגיליון מס' 2 של "הבועה" - מגזין לאנימציה, איור, קומיקס וקריקטוריה, שייצא לדוכנים לקראת פסטיבל הקומיקס הרביעי , 16-19 לאוגוסט.
