ציפיות מופרזות והתלהבות תקשורתית מחלישות את כוחם של אמנים צעירים ופוגעות גם בשדה. מבט אחר על תערוכות בוגרי בתי הספר לאמנות
הנריק גודסק - דיוקן האמן כאיש צעיר, 2007 (מקור התמונה)
האם ניתן לשער כי בוגר הפקולטה למשפטים יסיים את לימודיו ויכתוב פסק דין ממצה, מעמיק, ואולי אף מלהיב? האם ייתכן כי רופא המסיים בתואר דר' את לימודי הרפואה ייצא לעולם המקצועי וידהים את הציבור בביצוע ניתוח שלא היה כדוגמתו? נשמע אבסורד, מעורר תהיות, או שמא געגועים למוצרט הילד?
בעקבות קריאה ושמיעה של התגובות של מבקרי האמנות, אוצרים, מורים וחובבי אמנות, המסיירים באדיקות בתערוכות סוף השנה של בתי הספר לעיצוב, אמנות ואדריכלות, עולה הספק באשר ליכולת בתי הספר והאקדמיות בארץ להוציא מקרבן תלמידים ראויים, שמתוכם יצמחו בעוד ימים, שלא לומר שנים אחדות, גדולי היוצרים לעתיד של שדה האמנות הישראלי. האם אכן יש מקום לאווירת הדכדוך העולה מבין שפעת המילים? נדמה, כי יותר מכל יש בביטויים אלה משום אובדן פרופורציה. כפי שאין אדם משכיל ובוגר מצפה כי בוגר הפקולטה למשפטים אכן יכתוב פסקי דין של בית המשפט, וכפי שאין ציפייה מפרח רפואה לבצע ניתוח לב מיד עם סיום לימודיו, כך אין זה סביר לצפות לכך מסטודנט לאמנות, העיצוב או האדריכלות שאך סיים את לימודיו.
עצם הרעב של השדה המקצועי לאתר כבר ברגעים ראשונים אלה את הכוכב הבא, גורם לנזק למערכת כולה, אך בראש ובראשונה ליוצרים הצעירים. הרדיפה והחיפוש הקדחתני אחר הגאון הבא, יוצרת מערכת ציפיות בלתי סבירה, שאינה מתקיימת במרבית התחומים המקצועיים האחרים.
כיצד זה יכול מי שאך סיים לפני ימים מעטים לספוג מעט ידע בסיסי, ובמקרה הטוב להעמיק בחלקים ספציפיים בתוכו, להוציא מתוך עצמו יצירה של עומק רוחני ומסרים רלוונטיים הן לעכשיו והן לעבר, הן לפוליטי והן לחברתי, ובראש ובראשונה לעיקרי השפה האמנותית?
שנות הלימוד באקדמיות בארץ, מציעות לרוב הבוגרים רק את בסיס הידע המצופה מבן תרבות המערב או המזרח. זהו ידע שרוב הצעירים אינם נחשפים אליו במהלך שנות לימודיהם בבתי הספר היסודיים והתיכוניים. השנים הראשונות באקדמיה בארץ מציעות, אם כן, רקע שטחי בלבד על אודות מעשה היצירה התרבותית של העולם שבו הם חיים. עדיין אין בידם די זמן או פנאי לספוג ולהפנים את המשמעויות העמוקות יותר של מעשה היצירה. לכן, אין להציב בפניהם את אתגר קפיצת הדרך המיוחלת אל היצירה המופתית.
מעשה היצירה האמנותי מחייב עומק מחשבה, מקוריות ומיומנות בעשייה, ובעיקר התמדה. אכן, ייתכנו מקרים חריגים מכלל זה, אך אלה אכן חריגים הם. מרבית האמנים היוצרים מצליחים להפיק את המיטב רק לאחר שנים של תהליך עשייה ארוך, התגברות על אתגרים מקצועיים ואישיים, ובעיקר עקשנות ויכולת הישרדות בתחום.
השנים הראשונות שלאחר סיום הלימודים הן תקופת הלימודים החיונית ביותר, זו התקופה בה מתחיל היוצר לעצב את אישיותו, תוך התרחקות מהשפעת המורים ומורי המורים, כדי לצמוח לכדי יוצר אמיתי. עולם הכוכבות, המבוסס על המרדף אחר הטירון הטרי במטרה לזכות בתואר "מגלה כוכבים," פוגע בראש ובראשונה ביוצרים הצעירים, הנקטפים מתערוכות בתי הספר ישר אל השדה התוסס, עוד לפני שהספיקו לעכל את משמעות היציאה מבין כתלי האקדמיה. מן הראוי להותיר את תערוכות סוף השנה במסגרת בתי הספר, כתערוכות המיועדות לסטודנטים, למורים ולבני המשפחה, ודי בכך. זאת מטרתם הבלעדית.
מעבר חד מדי מתנאי חממה אל תנאי שוק מפיל חללים רבים שכתבה אחת בעיתון רוממה את שמם מהר מדי, מבלי שהיה באפשרותם לאמוד את השינוי האישי שמעבר מסוג זה יוצר. ידועים מקרים רבים של כוכבים שאינם יכולים לחזור ולמלא אחר שפע הציפיות שהתעוררו בתערוכת הסיום. יצירתם של אלה נגדעת קודם זמנה וטרם הבשלתה. היוצרים מפסידים והשדה מפסיד.
כפי שנהוג בעולם המשפט ובעולם הרפואה, גם עולם האמנות צריך סטאז', הפוגה של הרהור, חיפוש דרך, איתור נקודות חזקות ונקודות תורפה – תהליך של התבגרות והבשלה – שיוביל ליצירה נכונה יותר לפרט ולכלל כאחד.
