מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / פוליטי
טלנובלה מולאמת. נשיא ונצואלה ונשיא ברזיל

טלנובלה מולאמת. נשיא ונצואלה ונשיא ברזיל

--

המורדים

מיכל גרינברג 2005-12-13 18:37:24   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

על טלנובלות פוליטיות באמריקה הלטינית


לפני כשנה נפגשו נשיא סין ונשיא ברזיל בריו-דה-ז'נרו כדי לחתום חוזה חשוב. ההסכם כלל סעיפים רבים שעיקרם היה ההשקעות העתידיות של סין בברזיל, בתמורה לרכישה ולעיבוד של חלק ניכר מן המשאבים הטבעיים של המדינה. בין כל הסעיפים הסתתר סעיף אחד שבו הסכימו ראשי המדינות על קופרודוקציה: טלנובלה משותפת. הטלנובלה תעסוק במפגש בין שתי התרבויות כדי לקרב בין הסינים לברזילאים, שעל-פי כל ההסכמים עתידים להיפגש אלו עם אלו במסגרת ההגירה המתוכננת של סינים לברזיל, גם זאת על-פי ההסכם

ימים ראשונים

הצצה קלה אל ראשית דרכה של הטלנובלה תגלה שהסיבות הראשונות ליצירתה היו כלכליות. ז'אנר הסדרות הדרמטיות והרומנטיות עשה את צעדיו הראשונים בדמות תסכיתי רדיו שמטרתם היתה למכור חומרי ניקוי לנשים. בין דרמה לדרמה שחוו הדמויות הן השתמשו בחומרי הניקוי המיועדים למכירה. עם השנים התפתחו תסכיתים אלו לז'אנרים טלוויזיוניים.
בארצות-הברית הם הפכו לאופרות סבון, ובדרום אמריקה לטלנובלות. מה בין האופרות לטלנובלות? באופרת סבון מספר הפרקים אינו מוגבל, והעלילה נסבה סביב כמה משפחות וזוגיות מתחלפת בין הדמויות, ואילו הטלנובלה בעלת מספר פרקים מוגבל וזוג מרכזי שכל הסדרה סובבת סביב מאבקו לממש את אהבתו.

בשנות הדיקטטורה היתה הטלנובלה אחד המפלטים היחידים שנותרו להשמעת ביקורת פוליטית. לפעמים הצליחו המסרים לעקוף את הצנזורה, לפעמים לא. ב-1975 נאסרה הטלנובלה "רוקה סנטאירו" לשידור ימים ספורים לפני מועד הקרנתה

בברזיל התרחש המעבר מרדיו לטלוויזיה עם עלייתה של הדיקטטורה הצבאית ב-1964. השלטון באותה תקופה עודד נמרצות מכירת מכשירי טלוויזיה על-ידי מתן אשראי לכל דורש. ב-1968 נמכרו 678 אלף מכשירי טלוויזיה, 47 אחוז יותר מבשנה שקדמה לה. מכירה זו, נוסף על התשתיות הטכנולוגיות שהפכו את השידורים ממקומיים וקהילתיים ללאומיים, הפכה את הטלוויזיה ואת הטלנובלה בפרט לאחד הכלים העיקריים בעיצוב הזהות הברזילאית.
הטלנובלה בברזיל דנה מאז ומתמיד בגלוי בסוגיות פוליטיות אקטואליות. כוחה של הטלנובלה כז'אנר טלוויזיוני נבע ונובע מהשילוב של סיפור אישי העוסק באהבה במציאות פוליטית רחבה.
דוגמה לחשיבותו של כלי זה בחברה הברזילאית אפשר למצוא ב-1981. באותו זמן נתקלה הדיקטטורה הצבאית בברזיל בקשיים שלטוניים, והגנרל גולברי דה קוטו אה סילבה החליט לפרוש. כאשר עטו עליו העיתונאים כדי לברר את הסיבה לפרישתו, ענה: "אל תשאלו אותי דבר, הרגע עזבתי את סוקופירה". סוקופירה היתה עיר דמיונית בטלנובלה "או בם אמדו". הדמות הראשית בסדרה היתה פוליטיקאי מושחת.
אמירה זו של הגנרל מבהירה עד כמה היה עולם הטלנובלות חזק בעולם הדימויים הציבורי. בשנות הדיקטטורה היתה הטלנובלה אחד המפלטים היחידים שנותרו להשמעת ביקורת פוליטית. לפעמים הצליחו המסרים לעקוף את הצנזורה ולפעמים לא. ב-1975 נאסרה הטלנובלה "רוקה סנטאירו" לשידור ימים ספורים לפני מועד הקרנתה. תסריטאי הסדרה, דיאז גומז, סיפר שהסיבות לאיסור נודעו רק עשר שנים אחר-כך;  שירותי הביון של השלטון שמעו אותו אומר שהטלנובלה מבוססת על תסריט להצגה שנפסל ב-1965.
נתון זה בלבד הספיק כדי לפסול את הטלנובלה ולגרום לחברת ההפקה נזק של 500 אלף דולר. הצנזורה לא הגיעה אך ורק מבחוץ, אלא גם מהגורם המשדר עצמו. "אחד הנושאים שבו פעלה צנזורה פנימית", מספר אחד התסריטאים דאז, "היה אחד התאגידים שבזמנו החל להשתלט על כל שוק החלב. זה קרה מול העיניים שלנו, אבל לא היה אפשר לדבר על זה".

תנועת חסרי האדמות. אפילו מנהיג התנועה, למרות הביקורת שהשמיע על הסדרה, הודה שהיא תרמה תרומה חיובית לתנועה ולמאבק שלהם

פעמים אחרות הצליחו לחלחל נושאים פוליטיים, כמו בטלנובלה שעסקה בשוק יצירת הטלנובלות ובפרק האחרון שלה פנה לקהל אחד השחקנים ודיבר על זכויות העובדים ועל ההכרה המקצועית שהם זקוקים לה. דיון גלוי בנושאים פוליטיים בטלנובלות החל לצבור תאוצה עם סיום הדיקטטורה הצבאית, בשנת 1985. אחת הדוגמאות היא טלנובלה שנעשתה בשנת 1996 ודנה בנושא הרפורמה האגררית. בסדרה היה ייצוג לאחת התנועות הפוליטיות הרדיקליות והחשובות ביותר בברזיל, תנועת חסרי האדמות. הטלנובלה עוררה דיון סוער בנושא, ואפילו מנהיג התנועה, למרות הביקורת שהשמיע על הסדרה, הודה שהיא תרמה תרומה חיובית לתנועה ולמאבקה.
ברזיל אינה המקום היחידי בדרום אמריקה שיש בו מודעות רבה לכוחו של הז'אנר. רק לפני כשנה התמודד הוגו צ'אווס, נשיא ונצואלה, עם הקרע הפוליטי העמוק בין תומכיו, שרובם משתייכים למעמד הנמוך, למתנגדיו, שרובם משתייכים למעמד הבינוני-גבוה.

אחד הכלים ששימשו את התעמולה שקידמה את צ'אווס היה סדרה של 53 פרקים שבמרכזה סיפור אהבה בין גיבורים השייכים לשני עולמות המופרדים באמצעות כביש. מצדו האחד של הכביש מצויה שכונת העוני, ומצדו האחר שכונה של בני המעמד בינוני


כבר מתחילתו של הקרע שיחקו כלי התקשורת תפקיד חשוב ביותר. באפריל 2002, במהלך נסיון הפיכה של אליטות הנפט הכלכליות, הושתק הערוץ הממשלתי, וכל הערוצים המסחריים שיתפו פעולה עם האליטות ושידרו מידע כוזב שסייע להשתלטות כוחות ההפיכה על בית הנשיא.
נסיון ההפיכה ארך שלושה ימים בלבד. אז החל מידע אמין זורם מפה לאוזן. הוגו צ'אווס מכיר היטב, אפוא, את חשיבותה של התקשורת. אחת לשבוע הוא מגיש תוכנית רדיו פתוחה למאזינים המעוניינים לשאול את הנשיא שאלות, ובה הוא גם מביע את דעתו בנושאים שונים. בשנה החולפת הוביל הקרע הפוליטי בוונצואלה למשאל עם תקדימי, שמטרתו היתה לקבוע אם צ'אווס יישאר בשלטון. אחד הכלים ששימשו את התעמולה שקידמה את צ'אווס היה סדרה של 53 פרקים שבמרכזה סיפור אהבה בין גיבורים השייכים לשני עולמות המופרדים באמצעות כביש. מצדו האחד של הכביש מצויה שכונת העוני, ומצדו האחר שכונה של בני המעמד בינוני.
הגיבורה חיה בשכונת העוני, ובמסגרת לימודיה באוניברסיטה עושה סקר על אהבה ושלום בזמנים של מהפכה. הבחור, המתנגד לצ'אווס, עושה סרט דוקומנטרי ומראיין מישהי שתומכת בצ'אווס, ובשל כך מסלקים אותו מעבודתו בטלוויזיה. בין ויכוח לוויכוח שבו הוא מאשים אותה על האגרסיביות שלה והיא אותו על חוסר המחויבות הפוליטית שלו, הם מתאהבים.
סיפור אהבה כזה הוא יוצא דופן בנוף הטלנובלות בוונצואלה. דוגמה לזרם הדומיננטי של הטלנובלות הללו אפשר למצוא בקלות בייבוא לישראל המשודר בערוץ ויוה, ובכלל זה "חתולה פראית" (2002). עלילת הסדרה מתרחשת במיאמי, בקרב ונצואלים עשירים שבחרו להעביר שם את חייהם, ובקרב משרתיהם, שגם הם מוונצואלה. הסדרה דוברת ספרדית אף שהעלילה מתרחשת במיאמי, ואין בה כל הקשר פוליטי.

"מסכן פבלו"

קולומביה, מדינה בעלת מציאות פוליטית מורכבת ומצב כלכלי קשה, מייצרת גם היא טלנובלות בעלות תכנים חברתיים. בשנה החולפת שודרה בערוץ ויוה-פלטינה הטלנובלה הקולומביאנית "מסכן פבלו" (2000), הנוגעת בנושאים פוליטיים גלובליים. מריה היא בתו של יצואן פרחים מיליונר, שהגיע מן המעמד הנמוך והוא אכול רגשי נחיתות נצחיים. פבלו הוא שומר הראש של המתחרה של אביה של מריה. אביה של מריה בוחר לנצל את פבלו כדי לנקום במתחרה שלו, ובמסגרת תוכנית זו הופך את פבלו לאיש עסקים.

"מסכן פבלו"

פבלו פוגש את מריה כאיש עסקים, והשניים מתאהבים. אך מריה אינה יודעת שפבלו הוא בעצם חסר כל. באחת המריבות שלהם היא נוסעת למיאמי, ולפבלו אין שום דרך ליצור איתה קשר. היא לא יודעת שאין ביכולתו לבוא לבקר אותה, ומסיקה שאינו אוהב אותה.
פבלו, שחושש לאבד אותה, נוסע עם חבריו המעוניינים לעבוד בארצות-הברית כעובדים זרים. במשך פרקים רבים הם מתמודדים עם ההשפלות והפחד שהם מנת חלקו של עובד זר דרום אמריקאי בדרכו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. החל בפחד להיתפס, עבור בחציית ריו-גרנדה, וכלה בכליאה בארצות-הברית, שממנה הוא יכול להיחלץ רק בתשלום אלפי דולרים שאמורים היו לשמש לפרנסת משפחתו במשך חודשים ארוכים. פבלו מגיע ברגע האחרון לעצור את חתונתה של מריה, אך זו אינה מאמינה לו, וכאשר היא מתחרטת היא מגלה שכבר חזר לקולומביה.
היא מחליטה לנסוע, נטולת כל משאבים, לחפש אחריו. התמודדותה עם המים הקרים בשכונת העוני יוצרת סדרה שמצליחה לגעת במציאות האכזרית של העוני, של העובדים הזרים, אבל דרך סיפור אהבה.
בקולומביה, ייצור תכנים ביקורתיים הוא עניין שבשגרה. בימים אלו ממש משודרת בערוץ ויוה הסדרה "קח אותי רודריגו": טלנובלה המבוססת על תוכנית ריאליטי שכדי להתקבל אליה מצהיר אחד המתמודדים שהוא הומוסקסואל. הצהרתו נעשית בעייתית כאשר הוא ומנחת הסדרה מתאהבים. הסדרה מבקרת באופן חריף את תעשיית הריאליטי, חושפת את הדרך שבה עובד מנגנון ההפקה ומדגישה את הציניות והכיעור שבו.

בישראל נהוג לראות בטלנובלות ז'אנר שמשמעותו העיקרית בעיני הצופים היא בריחה מן המציאות. הדוגמאות מאמריקה הלטינית, על כל השימושים הפוליטיים שיש לז'אנר, מראות שיש גם תפישות אחרות.
בארגנטינה נראה שהציבור אינו מנסה דווקא לברוח מהמציאות. שנים רבות הז'אנר העיקרי היה הז'אנר הקלאסי של הטלנובלות: סיפורי אהבה מעמדיים למיניהם, המסתיימים לרוב בסוף טוב. המשרתת מצליחה לעלות מעמד, וכך משמרת את המציאות אך לא משנה אותה; עדיין נותר מעמד גדול של משרתות מול מעמד קטן של אדוניות.
בשל המציאות הכלכלית בארגנטינה, שהלכה והחריפה, איבדו תוכני הטלנובלות האלה כל קשר למציאות. אט-אט היו הטלנובלות לזן נכחד שרבים הפסיקו לצפות בו. בסוף שנות התשעים, במסגרת המשבר בז'אנר, החל אדריאן סואר, כיום אחד מהכוחות העיקריים בייצור טלנובלות בארגנטינה, להכניס לשוק ז'אנר חדש המכונה "קוסטומבריסמו" (מן המלה הרגל). הז'אנר עוסק רבות בחיי היומיום, בשכונות, והסיפור נסב סביב קבוצת אנשים, ולא מתמקד בזוג אחד דווקא. המציאות והדמויות המורכבות בסדרות האלו משקפים טוב יותר את המציאות הכלכלית היומיומית שבה חיים הארגנטינאים, ואכן הן זכו להצלחה רבה שהעניקה לאדריאן סואר חלק ניכר מן הכוח בשוק זה.

אוסבלדו לפורט

אוסבלדו לפורט, שחקן טלנובלות ידוע בארגנטינה, כיכב באחת מסדרות הקוסטומבריסמו הטובות ביותר, שאף יובאה לארץ: "אלופים". הסדרה התרחשה בשכונת מעמד בינוני-נמוך בארגנטינה, עסקה ביומיום בפרבר קשה יום, ואף נגעה בירידה של המעמד הבינוני מנכסיו.
לפורט גילם בה דמות ראשית של מתאגרף מזדקן שאינו מתמודד עם ההווה והעבר מתוך קריצה מתמדת לימי הדיקטטורה. כאמור, הז'אנר החדש זכה להצלחה, אך כעבור שנים ספורות בחר אדריאן סואר לחזור ולייצר טלנובלות מן הסוג הקלאסי, המכונות "קולברון". לפורט חזר עימו לככב בטלנובלה שאף היא הוקרנה בארץ, "אני צועני" (2003).
כנשאל מדוע החליט לחזור לז'אנר הקודם, ענה לפורט בפשטות: "יש פה עניין כלכלי. אם אנחנו רוצים לייצא טלנובלות לעולם הרחב, אנחנו לא יכולים לעשות טלנובלות עם קונטקסט מקומי. אנחנו צריכים לחזור לסוג של סיפור שהוא לא כל-כך מקומי, עם תכנים שאפשר למכור לכל אחד".
יאיר דורי, בעל השליטה בקבוצת דורי-מדיה-גרופ, בעלת ויוה, היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל בטלנובלות. מים רבים עברו בירדן מאז התהלך עם קלטת וידיאו תחת זרועו ועד למעמדו כיום כאחד מראשי הקבוצות החשובות בעולם בתחום. דורי, בעל אחזקות בחברות הפקה ארגנטינאיות, אינו מכחיש שבשל שיקולי שיווק הוא השפיע על תוכני הטלנובלות המיוצרות בארגנטינה: "כן, אני יודע שהשפעתי על אדיראן סואר לעסוק בנושאים אחרים, פחות מקומיים, כדי שנוכל להביא את הטלנובלות לארץ".

"המורדים"

מעורבותו של יאיר דורי בשוק הטלנובלות הארגנטינאי היא עצומה. דורי מחלק את חייו בין ארגנטינה לישראל, חומר לא רע לטלנובלה שיכולה לעסוק בזהות הכפולה הכפויה של ישראלים רבים. דורי מפיק את אחת מהסדרות המצליחות בעולם, "המורדים" (שמכונה טלנובלה אולי בגלל זיהויה עם שאר המוצרים בו?יוה, שהרי אינה מקיימת באדיקות את כללי הז'אנר).
רבים בארגנטינה גורסים ש"המורדים" נמצאת בשיא כוחה לא בארגנטינה, כי אם בישראל ובמקומות אחרים. זהו תוצר תרבות שאפשר למכור אותו, אך הוא מאבד קשר לתרבות ולקונטקסט המקומי. את חשיבותה של "המורדים" כתוצר חינוכי או לא חינוכי זיהו דווקא בכנסת. "בכנסת נערכו לפחות שני דיונים בסדרה הזו. הם אמרו שהסדרה מובילה את הנוער בדרכים לא טובות, שהיא מחנכת אותו לאלימות. אנחנו חיים בחברה כל-כך אלימה מחוץ לטלוויזיה, אז איך אפשר לומר שהסדרה היא שגורמת לאלימות?", אומר דורי.
"אחד התכנים שאני העליתי", מרחיב דורי על סדר היום שהוא מנסה לקדם דרך הסדרה, "הוא העיסוק באנטישמיות. הקהילה היהודית שם מאוד פחדה, כי היא חשבה שהעיסוק באנטישמיות עשוי להגביר אותה, אבל הסיפור שם נגמר בכך שאחת הדמויות שהובילה את השנאה לילד היהודי קיבלה ממנו תרומת דם בסופו של דבר".

דורי: "בכנסת נערכו לפחות שני דיונים בסדרה הזו. הם אמרו שהסדרה מובילה את הנוער בדרכים לא טובות, שהיא מחנכת אותו לאלימות. אנחנו חיים בחברה כל-כך אלימה מחוץ לטלוויזיה, אז איך אפשר לומר שהסדרה היא שגורמת לאלימות?"


דורי מוסיף שהוא לא ייגע בנושאים לא מוסריים, ושבסופו של דבר המדדים העיקריים שעומדים לנגד עיניו כשהוא בא לבחון טלנובלה הם צורכי השוק. "יש שלושה פרמטרים לטלנובלה טובה", הוא אומר: "שחקן טוב, סיפור טוב ותוצרי לוואי שאפשר למכור במקביל לסדרה, כמו יומנים, הצגות, חולצות. הרבה מבקרים חושבים שהם יודעים טוב יותר מהצופה מה נכון, אבל זה לא המצב. הצופים קובעים. הטלנובלות איפשרו לנשים רבות לברוח מהמציאות שאנחנו חיים בה".

במערך המורכב הזה של תעשיית הטלנובלות והאינטרסים הכלכליים שעומדים מאחוריה יש שחקנים, במאים ותסריטאים רבים שמודעים לסתירה, ומנסים לקדם סדר יום שונה. כזה שיעלה בעיות חברתיות על-ידי הצגת קונטקסט חברתי ומציאות פוליטית עכשווית שנותנים כלי ניתוח מערכתיים להבנת המציאות. חואן פלומינו, שחקן טלנובלות ארגנטינאי, הוא דוגמה מובהקת לשחקן בעל עמדות מוצהרות שהוא מנסה לדחוף תמיד. כאשר קרס המעמד הבינוני בארגנטינה, פלומינו היה אחד מאלו שכספם נותר בידי הבנקים.
"זה הפך לי את החיים", מספר פלומינו. מיד אחר-כך החל מתקרב אל התנועה החברתית בכלל ולתנועות המובטלים בפרט. חוץ מהשתתפות בהפגנות הופיע גם בטלוויזיה כשהצטרף למובטלים שחסמו את הכביש בדרישה לאוכל.

חואן פלומינו. כאשר קרס המעמד הבינוני בארגנטינה, פלומינו היה אחד מאלו שכספם נותר בידי הבנקים

הוא אינו מגיע למרחבים האלו כשחקן, אלא כשותף שאחר-כך יכול להשתמש בדמותו כדי לקדם סדר יום אחר. פלומינו מדבר על הסתירה בין הרעיונות שהוא מנסה לקדם לבין התעשייה שהוא משתייך אליה, אבל מצליח להלך בין הטיפות ולנסות להשפיע. בימים אלו הוא מצוי בעיצומם של צילומים לטלנובלה לצד השחקנית אנדריאה דל-בוקה, המוכרת גם בישראל. העלילה ממוקמת בפרובינציה מחוץ לבואנוס-איירס, ונסבה על חיפוש הזהות. נושא משמעותי במציאות שבה יש 30 אלף נעדרים בגלל הדיקטטורה הצבאית, ומחיקה חוזרת ונשנית של התרבות הילידית האינדיאנית. פלומינו: "כאשר הציעו לי לעשות את זה שמחתי ואמרתי שאני רוצה לנסות ולהשפיע על בניית הדמות שלי, הדמות הראשית. יש הרבה מרכיבים בדמות שלא היו שם קודם. מרכיבים שאני הוספתי. הגיבור כבול עד צוואר בפחד ובתרבות הצריכה, אבל קול פנימי קורא לו לחפש אחר השורשים והזהות האמיתיים שלו. השורשים הם השורשים האינדיאניים שקוראים לו ליצור מערכת חיים אחרת. אני מקווה שגם ברמת סיפור האהבה נצליח ליצור דמויות מורכבות שנוצר ביניהן קשר שיש לו לא רק מכשולים חיצוניים, אלא גם פנימיים, כגון הפחד שלהם מאהבה".
גם רומן צלמאוד, במאי הסדרה הוונצואלית "אהבה בתוך השכונה", מצהיר בגלוי על כוונותיו הפוליטיות, ואומר שמטרת הסדרה היא להשפיע על האדישות של המעמד הבינוני שהתנגד לצ'אווס. עם זאת הוא מדגיש שאין משמעות הדבר שהוא חייב ליצור תעמולה. נהפוך הוא. "אני לא יוצר מניפסט פוליטי, אני עושה ריאליזם. יש כאלו שאומרים שאני עושה ריאליזם מלוכלך. אני לא חושב שיש ריאליזם נקי, אבל אנחנו לא צובעים את מתנגדי צ'אווס בצבעים שחורים. אנחנו מציגים את הדמויות כאנשים עם בעיות וסתירות. הרעיון הוא לא ליצור קריקטורה, אלא סיפור שהאנשים בוונצואלה יכולים להזדהות איתו".
חוץ מבארגנטינה, שבה הכנסת מסרים חברתיים הצליחה להחיות את הז'אנר, גם שיטוט באינטרנט ושיחות עם צופים מעלים את התובנה שגם אלו רוצים מורכבות ותוכן; ייתכן שלא הצופים חוסמים את הדרך, כי אם התעשייה.
באחד הדיונים בטלנובלות באינטרנט קורא אחד הצופים להפסיק את כל תעשיית הלוואי סביב הטלנובלות, מאפיין מובהק של החדירה הישראלית, ולחזור לתכנים: "לדעתי, ברגע שהתחילו לספק את האנשים בכל-כך הרבה ביקורים ודברים מיוחדים ומוצרים, הכל נהרס! בואו נשווה לדוגמה את הפורום כיום לפורום של פעם... פעם היו בפורומים דיונים עמוקים... דיברנו על הדמויות, על העלילה, על השירים – אהבנו באמת את הסדרות. ומה עכשיו? הרוב שרשורי תמונות, שאלות שחוזרות על עצמן מיליון פעם ומריבות למי יש חזה יותר גדול, מי יותר סקסית, ועוד דיונים טיפשיים שמתפתחים לריב... איפה ההתעניינות האמיתית בסדרה?".
אווה בוהדנה, בת 14 מתל-אביב וצופת טלנובלות אדוקה, אומרת שבמציאות אנשים הם בלי ספק מורכבים יותר מאשר בייצוג הטלוויזיוני, ושתכנים חברתיים מעניינים יותר מאשר תכנים אחרים. בשיחה איתה עולה הסדרה "כיתה 406", שזכתה להצלחה גדולה מאוד בישראל: הפקה מקסיקנית שעוסקת בקבוצת ילדים בשכונת עוני.

"כיתה 406". הפקה מקסיקנית שעוסקת בקבוצת ילדים בשכונת עוני

הסדרה עסקה בנושאים דוגמת סחר בנשים, הטרדות מיניות, החיים העגומים בכלא, קריסת המעמד הבינוני, סמים, אלימות נגד נשים ואף מערכת השחיתויות והקשרים בין בעלי הון לשלטון. למרות התכנים, שאינם שונים ממציאות הילדים בשכונות עוני רבות בישראל ובעולם, זכתה הסדרה לתהודה רבה. אווה, למשל, טוענת שתכנים חברתיים מעניינים יותר מכיוון שהם נותנים לה דרך להתמודד עם המציאות.
ואולם, בהפקות המקור הישראליות הראשונות עיקר הנגיעה במציאות היתה בדרך הקלאסית של פער מעמדי שנפתר באמצעות האהבה. אפילו הצבא, אחד הגורמים הדומיננטיים בחברה שלנו, לא דובר בהן כמעט מעולם. לא נראה איש במדים, ורק סצינה קצרה, תמוהה וחתרנית נראתה ב"לגעת באושר": יהודה לוי לא רצה ללכת לצבא כדי לא להתרחק ממאיה אהובתו.
עם הזמן נכנסו לנציגיו המקומיים של הז'אנר תכנים נוספים. ב"אהבה מעבר לפינה" (השייכת למעשה יותר לז'אנר אופרות הסבון, שמתערבב בישראל לא אחת עם ז'אנר הטלנובלות) נכנסה המציאות לעלילה כאשר יקי הואשם בהטרדה מינית במסגרת תפקידו בצבא, וכאשר תאגיד פיצריות בא לשכונה וביקש לדרוס פיצרייה קטנה. ב"השיר שלנו" העלתה אחת הדמויות הצגה בפרפראזה על "מונולוגים מהוואגינה" – "מונולוגים מהמחסום". "השיר שלנו" זוכה בלי ספק לתהודה ציבורית ויש לה צופים רבים, אבל האם אפשר להעלות נושאים פוליטיים משמעותיים גם בהתחשב בשאיפות הרווח הכלכלי של הגורמים המשדרים? ומהו הגבול שמעבר לו תבוא לידי ביטוי ברור הסתירה שבין האינטרסים הכלכליים לבין היכולת להציג נושאים משמעותיים הנוגעים למציאות?
גם "טלנובלה בע"מ" אינה טומנת ידה בצלחת. כאשר דנה בלום ישבה לתכנן את חתונתה הפטיר לעברה מתכנן החתונה, "כדאי לעשות את החתונה אחרי האולימפיאדה, כדי שתיכנס לכותרות". זו הינהנה בחיוב והפטירה, "כן, כמו שאינתיפאדת אלאקצא התחילה אחרי האולימפיאדה".
הן ב"השיר שלנו" והן ב"טלנובלה בע"מ" ניתן לראות בבירור שהטיפול בנושאים פוליטיים אינו נעשה תוך נגיעה ישירה בהם ברמת הטקסט, אלא במסגרת סיפורית אחרת; העיסוק בהם מתחבא, משתמש בתחפושות שונות של פרודיה, קומדיה, הצגה ועוד.  התמודדות ישירה כמעט אין.

הצבא הוא אחד הגורמים הדומיננטיים בחברה שלנו, אך כמעט אינו נושא בטלנובולות המקומיות. כוכבת "אהבה מעבר לפינה" בעיסוקה המשני

כך או כך נותרה בעיה אחת מהותית ששום תכנים פוליטיים חברתיים בטלנובלה לא יפתרו: "אני יכולה לראות שבע טלנובלות ביום, ברציפות", מעידה על עצמה אווה בוהדנה, שבמובן זה אינה יוצאת דופן בקרב בני גילה. אם יהיה עליה לבחור בין המציאות הקשה שנמצאת כמה קומות למטה, בשכונתה, לבין המציאות הקשה על המסך, אווה תבחר בזו שעל המסך. חוסר ההתמודדות עם המציאות נותר אפוא בעינו. "במסגרת הבנייה של דמוקרטיה השתתפותית ולא פרודיה של דמוקרטיה", אומר הבמאי הוונצואלי, המודע לסתירה אך מבקש לעשות את המיטב במציאות הקיימת, "אני חושב שפרויקטים חדשים של קולנוע וטלוויזיה עתידים להתחזק. פרויקטים שישברו את אסתטיקת הצריכה. חיינו במקום שחשבו בו רק על כסף, צריכה, קניון. עכשיו אנחנו יכולים להמציא אוטופיה אחרת".

מתוך "מערבון", מגזין חדש לקולנוע, המופץ בימים אלה בתוך "מעיין – כתב-עת לשירה, אמנות, ספרות ורעיונות". עוד על "מעיין" ו"מערבון" 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
אמנים! במקום לרוץ לפוליטיקה תעשו אמנות (
אלמוני

פורסם ב-20:27 ,26/12/2005
2
מרתק
אילנה

מיכל, מאוד נהנתי מהניתוח שלך, מרוחב המידע שפרסת לפנינו וזוית החברתית/פוליטית המרשימה, הצטערתי שיש לישראל באמצעי דורי השפעה מנמיכה כל כך וצרת אופקים (או מזומנים)

אי-מייל פורסם ב-10:04 ,23/05/2006
3
גרינברג לראשות הרשות השניה!
בולי מובטלולי

לב גרינברג..

פורסם ב-22:47 ,06/09/2006
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על מיכל גרינברג

עיתונאית (הארץ), גרה בבאר שבע וחוקרת אהבה ומאבקים באזורי סכסוך בשטחים, בנגב ובדרום אמריקה.

עוד מ מיכל גרינברג
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה