מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / ביקורות
עינת עריף ויוסי גלנטי: תווך

עינת עריף ויוסי גלנטי: תווך

--

אורים

דליה מרקוביץ וקציעה עלון 2005-04-27 22:28:39   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

טבע, דיאלקטיקה, יהדות: שלוש פרספקטי לפירוק האור בתערוכה במוזיאון ישראל

"אורים": ייצוגי אור ביצירות אמנות
בעקבות פרויקט קרן עדי
אוצר: אמיתי מנדלסון
מוזיאון ישראל


בפתח קטלוג התערוכה "אורים", המוצגת בימים אלו במוזיאון ישראל, כותב האוצר, אמיתי מנדלסון, כך: "האור הוא יסוד בעל חשיבות אדירה בתרבות ובאמנות... הוא מסמל את האלוהי, את הנשגב, את האמת, את התבונה ואת החיים עצמם". התערוכה, שביקשה לעסוק ב"יצוגי אור ביצירות אמנות", נטלה על עצמה, אם כן, משימה עצומה. האור – שזורח בנרות שבת, באבוקות זיכרון, במשואות, במדורות, בכתובות אש ובנרות נשמה – הרי מגלם בו בזמן הן את המרחב המואר של הקיום והן את המתווה החשוך של ההעדר.
כדי לעמוד במשימה הזו מבקשת התערוכה להתוות את קווי המתאר של קושיות ורעיונות, ולעשות זאת בשורה של מופעים חזותיים וקוגניטיביים שאינם רק מציגים כמה מהביטויים השגורים יותר של האור, אלא גם מערערים עליהם. "אורים", שהעבודות המוצגות בה הן אלו של האמנים שהעפילו לשלב הגמר בתחרות קרן עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב לשנת תשס"ג (2003), בוחנת ייצוגים שונים של האור משלוש פרספקטיבות מרכזיות: מנקודת המבט של הטבע, מהפרספקטיבה הדיאלקטית ומהמקורות היהודיים.


הטבע

הטבע חייב לאור את קיומו. האור הטבעי – זה שנדלק ונכבה במחזוריות קוסמית אינסופית – מצטייר במבע האמנותי כחלק מן הנשגב. בעבודה "חופה" מהפכת דינה שחר את המשמעויות הקלאסיות הללו שעה שהיא מציבה, בלבה המפויח של העיר, מיצב זמני בצורת חופה. זו חופה אטומה, המכוננת מבנה קטן וארעי שבתקרתו פעורים שני "פתחים": מן האחד מציץ מקטע קטן של השמים שמעל, ובאחר מוקרנת, על מסך, אותה פיסת שמים עצמה כפי שהיא מצולמת באותו זמן ממש באזור לא עירוני. הצגתה של פיסת השמים הזו כך, משתי נקודות המבט השונות, ממחישה בצורה ויזואלית כואבת את הנזק הרב שגורם זיהום האוויר הכבד. הזיהום חוסם האור הזה הוא סכנה ממשית, אך לא פחות מכך הוא מופע מטאפורי של העיוורון האנושי המודרני – עוורונם של אלה שכבר אינם נועצים מבטים נוקבים בעולם ההולך ומחשיך סביבם.
גם עינת עריף-גלנטי ויוסי גלנטי תוקפים את האור הטבעי מנקודת מבט בלתי רומנטית בעליל. בעבודה "תווך" מציגים השניים שלושה תצלומים העוסקים בשילוב שבין אור וחומר. בתצלום אחד, שמואר באופן הזוי, נראית ערמה פרומה של "ספרים יהודיים" המוטלים במעין כאוס; בתצלום אחר מוצגת מכלאה צפופה וחשוכה של כבשים הטובלת בזרקור של אור. הכבשים, החשוכות-מוארות, תולות מבט נוגה במצלמה הניצבת מחוץ למכלאה, בחופש; בתצלום השלישי מוצגת קשת צבעונית קיטשית, מעשה ידי טבע, מעל שדות חרוצי תלמים מעשה ידי אדם. הקשת, הכבשים וערמת הספרים מציגות, כל אחת בדרכה, שילוב קשה ואלים בין אור וחומר. הקשת מציגה את התנגשות האלקטרומגנטית ש"לאחר המבול". הספרים שנהוג לייחס להם אור רוחני, פנימי, מתפזרים באנדרלמוסיה כאוטית. מבטן של הכבשים וכליאותן מהדהדים סצינות של עקדה מההיסטוריה היהודית התנ"כית ומזו של המאה העשרים.

מוש קאשי, זריחה סגולה (פרט) 


דיאלקטיקה

נקודת המבט הדיאלקטית מבקשת דווקא לפרק את הסדר הבינארי, הנוקשה, שפיצל את האור ואת החושך לשתי קטיגוריות מנוגדות. בעבודה "Purple Dawn", למשל, מפרק מוש קאשי את הדיכוטומיה אור/חושך על-ידי הדגשה של מנעד האפשרויות שנפרש בין שני הקטבים הללו. הספקטרום העדין שפורש קאשי מבטא תפיסה תהליכית, תפיסה של רצף שאמנם מעוגן בין שני קטבים קשיחים, אך אינו נכנע למלכודת של הדיכוטומיה. למרות מסגרות החשיבה הבינאריות, עולה מהעבודה, הקיום הדיכוטומי לכאורה הוא לעולם בו זמני: תמיד קיום של היברידיות, שעטנז והכלאה.
גם עבודתה חסרת הכותרת של מאשה יזפפולסקי מתמודדת עם הדיכוטומיה שכפתה התרבות המערבית על המונחים אור/חושך. יזפופלסקי בוחרת לאתגר את לוכסן האו-או החוצץ ביניהם (/), ולהחליפו, לפחות זמנית, בפעולה המרככת והקושרת של המקף (-). את הדיאלוג אור-חושך היא בונה משלוש עבודות שמן שצוירו על עץ לבוד. כל אחת מהעבודות מציגה אופציה שונה של טשטוש ושל נראות. בעבודה אחת האור מהבהב בהבזקים קלושים מתוך משטחים כהים של חושך; בעבודה אחרת הוא מתפשט לצדדים עד שהוא נמוג במרחב הכהה שסביבו; בעבודה שלישית האור נמהל במבנה מתרחב של ספירלות שמבצבצות לפרקים מהמסך השחור ששוקעו בו.
הקטיגוריות אור/חושך נשברות גם ב"דימוי אור" של ליאורה לאור. בעיבוד דיגיטלי של וידיאו סטילס היא מציגה גבר העומד בחושך, בתוך בריכה של אור. האור והחושך ממסגרים יחד את מתווה גופו. רק ההשלמה ההדדית שבין ההפכים מאפשרת את קיומו של הגוף השלם.

דוב אברמסון, נר מצווה


יהודית

גם מנקודת המבט היהודית בוקע האור ממקומות בלתי צפויים. במיצג "נר מצווה" של דוב אברמסון מונחים על שולחן רחב 613 נרות נשמה. כל אחד מהם מסמן אחת מתרי"ג מצוות שהיהודי המאמין מחויב בהן. המצוות נכתבו על גוף הנר, לצד סדרה של סימונים איקוניים המסווגים את המצוות לפי קטיגוריות: "מצוות עשה", "(מצוות) על נשים", "(מצוות) על גברים", "(מצוות) שנוהגות בכל מקום וזמן", "מצוות לא תעשה", "(מצוות) חייב מיתה בידי שמים" ועוד. המיצג נותן ביטוי ויזואלי לקואורדינטות שהחיים היהודיים האורתודוקסיים מתנהלים בהן. באמצעות פיצולו הגשמי של הממד הרוחני שבו מעוגנת המצווה נגלה הפער שבינו ובין המישור האופרציונלי שלה. הפירוק הזה מעורר שאלות רבות הנוגעות במקור של המצוות, בייעודן החברתי ובאיחוד רווי הסתירות שבין הרוחני לארצי.
גם "בית-כנסת" של סוזאנה ינינה מאתגרת את משמעות האור ביהדות. ינינה מציגה סדרה של שבעה תצלומים ובהם חלל פנימי של בית-כנסת נטוש, שנבנה במאה ה-19 בטרנאבה. כיום משמש המבנה מוזיאון קטן, המוקדש לתרבות היהודית העשירה שהתקיימה שם בעבר. התצלומים חושפים חלל עירום שעליו מסך לבן וסמיך של ערפל מלאכותי. החלל הריק, הנטוש, הוא עדות אילמת לקטסטרופה שעברה הקהילה היהודית שחיה במקום. דווקא המקום הקדוש, המואר, הופך בידי ינינה לאנדרטה המציגה את החושך הגדול שירד על הקהילה היהודית. המקום הרוחני הריק, שהוצף על-ידי האמנית באור סינתטי, לא מעלה על הדעת רק את הזוועות שידע המקום; הוא הופך לכלי המבטא ביקורת נוקבת גם על מקומו של אלוהים בהן.
קו דומה מציג זליג סגל ב"לגעת באור" – העבודה שזכתה בפרס קרן עדי לשנת תשס"ג. סגל מציג פרפרזה על הפסוק "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור" ("בראשית" א', ג'), שנכתב בעבודה פיסולית באמצעות כתב ברייל. אותיות הברייל אמנם מופיעות לרוב כנקבים משוקעים, אך כאן נותן להן סגל נפח: מגביה אותן בשורה של עמודים הנראים כמעין נרות. הכתב שנזרק למעלה, כמו אלומות של אור, מייצר הרהור מטאפורי על מהותו של האור, על האפשרויות הרבות שבהן ניתן להבין אותו, ועל האופן שבו יצרה האלוהות באחת את ההארה ואת העיוורון גם יחד.
האור שיוצר כאן סגל מיועד לשרויים באפלה. כדי להעביר את החוויה המזככת של האור, הוא נזקק לקשיות הארצית של החומר. בכך הוא מייצר חיבור לא שגרתי בין הרוחני לממשי – חיבור היוצק משמעויות חדשות בפסוק המקראי, ומאתגר את ההבחנה החדה שיצרו הדתות המונותאיסטיות בין הנראה לנסתר, בין חומר לרוח, בין חושך לאור.

זליג סגל, לגעת באור

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
נאורות וצמחונות
יונתן אמיר

הספרים שמופיעים בצילום של עינת עריף-גלנטי ויוסי גלנטי הם פרקים ממסכת זבחים; מסכת שעוסקת בהקרבת קורבנות. זה מקור החיבור בין הספרים, הכבשים שממתינות להבאתן אל בית המטבחיים, והקשת. ניתן לומר שזו עבודה שעוסקת בחיבור בין אור, יהדות, נאורות וצמחונות...

פורסם ב-22:58 ,27/04/2005
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה