מיסטי-כאן דימויי קבלה.

מיסטיקה ורוחניות באמנות העכשווית בישראל

הודעה לעיתונות:

האמנים המשתתפים: אודי אלוני, גיל אלקריף, ביאנקה אשל-גרשוני, לינדה בר-און, גרי גולדשטיין, יואל גילינסקי, נתן דביר, ישראל הדני, ניר הוד, מיכל חלבין, אלדד מאסטרו, דורית פלדמן, ות קסטנבאום בן-דב, קרן רוסו, אבי שחם, ירדן שלם, תמיר שפר, אסתר שרון.

התערוכה מוצגת בגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, בניין הספרייה המרכזית.
בגלריית הסנאט במרכז המבקרים, בגלריית המנזה, בית הסטודנט ובגלריות שבמרכז הלמידה ובמועדון הסגל, בית הסטודנט.
מחלקה לאמניות - אוניברסיטת בן-גוריון (באר שבע)
נעילת התערוכה: 28 ביוני 2005

גרי גולדשטיין

"ניצוצות", "קליפות" ומה שביניהם

הערות פתיחה לתערוכה  מיסטי-כאן:  דימויי קבלה, מיסטיקה ורוחניות באמנות העכשווית בישראל

א. המיסטיקה נודדת בין הג??ד?רות
כל הגדרה באשר-היא מציבה גבולות, תוחמת גדרות, בין מה שנכלל בתוך התחום, השדה הסמנטי של המושג, לבין מה שאינו נכלל בו. אולם, כאשר בוחנים את ההגדרות השונות והמגוונות של המושג "מיסטיקה"  מתברר כי מהותו של הביטוי כוללת את מרכיבי הטשטוש, הנדידה והחצייה של הגבולות, או המ?סתם של עולמות, או תודעות, אלה אל אלה. "חיבור", "עיבור" ו"אחדות" בין מרכיבים שונים שב"עולמות העליונים" וב"עולמות התחתונים" הולמים מיסטיקה יותר מכל "פירוד" ו"ריבוי" כלשהו.
ובכל זאת, מתוך ההגדרות השונות של המושגים "מיסטיקה" ו"חוויה מיסטית", ניתן לחלץ מספר תכונות:
א. חוויה שאין להביעה במילים: מצב שדומה יותר להרגשה מאשר למחשבה.
ב. איכות נואטית [נואטיקה - חקר החשיבה הטהורה]: תחושה של התגלות של ידיעה מעמיקה והארה .
ג. ארעיות: מצב זמני, קצר וחולף.
ד. פאסיביות: בסיטואציה מיסטית משתתק כוח הרצון האישי וכוח "נעלה" משתלט על החווה.

ב. המיסטיקה חובקת עולמות
אופייה המורכב והרחב של המיסטיקה קושר אותה אל כמה תחומים:
בדומה לפילוסופיה, בדרכה שלה, המיסטיקה משקיפה על היקום ומשקפת השקפת עולם קיומית, שמנסה לענות על השאלות הבסיסיות: מי אנחנו? מנין באנו? לאן אנו הולכים?
בדומה לתיאולוגיה, המיסטיקה היא תחום של אמונה. יש הרואים בה את המקור הסודי והמוצפן של הדתות הממוסדות והבלתי-ממוסדות.
בדומה לפסיכולוגיה, המיסטיקה היא תחום של הנפש האנושית, על האור והצל שבה.
בשל ההשלכות החברתיות-פוליטיות, התנהגותיות ופולחניות-פולקלוריות שלה, למיסטיקה יש שיג ושיח עם סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ופוליטיקה, בארץ ובעולם.
המיסטיקה מעוררת פחד ויראה מפאת ה"סודי" וה"מסתורי" שבה והקשר שלה להיבטים "שימושיים" ו"מעשיים", שמזוהים עם שאמאניזם, כישוף ומאגיה ("שחורה" או "לבנה").
על כל אלה יש להוסיף את העובדה שהמיסטיקה כאמנות מציבה בפני אמנים חזותיים קושי ממשי: כיצד מנסחים ייצוגים חזותיים של תחום שעניינו הנסתר, הפנימי והבלתי נגלה? אולי כדברי האמן האמריקאי ברוס נאומן, שבעבודת ניאון משנות השבעים קבע: "האמן האמיתי עוזר לעולם בחשיפה של אמיתות מיסטיות".

ירדן שלם

ג. תיקון, ריקון וריקבון
התבוננות במתרחש בשדה הרוחניות והמיסטיציזם העכשווי מלמדת על המעבר מעמדה מסורתית מתבדלת, מסתגרת ואליטיסטית לעמדה פוסט-מודרנית, משתפת, פתוחה ופופולרית/פופוליסטית. שוני זה מתאפיין מבחינה תרבותית באמצעות ההשוואה הבאה:
אליטיזם: רוחניות (אותנטית? פנימית?) אשר נובעת, שופעת ושואפת להקטנה עד ביטול של ה"אני" האישי, לצניעות, לאחריות ומעורבות בחיים האמיתיים של העולם, פשטות-הליכות באורחות החיים, אי רדיפה אחר אופנות, נתינה מן העצמי לזולת (אלטרואיזם), שיח אינטימי של אדם עם עצמו ועם קונו. מודל אפשרי: ל"ו הצדיקים הנסתרים שעליהם עומד העולם, או המקובלים ה"קלאסיים".
פופולריזם: רוחניות (מזויפת? חיצונית?) אשר נובעת, שופעת ושואפת אל נהנתנות אישית ("החיים היפים"), פיתוח ה"אני" האישי, הכרה וחשיבות עצמית, חוסר אחריות ציבורית, אסקפיזם, צרכנות מתמשכת, התחברות לאופנות ול"טרנדים", רצון להשתייך ל"שבט" או לקבוצת השותפים לו, לקיחה ואהבה עצמית, מענה לריקנות וניכור, טיפוח הנפש והגוף וסיפוקם. מודל אפשרי: הזמרת מאדונה.
אחד המאפיינים התרבותיים של "הרוחניות החדשה" הוא ההשטחה והפיכת המיסטיקה למותג ולמוצר עובר לסוחר, אשר מופץ באמצעים שיווקיים-צרכניים. לכן, בעיני, יאה להשוותו אל הביטוי "חרושת התרבות", שטבעו הוגי הדעות של אסכולת פרנקפורט, בבואם להבדיל בין "אמנות גבוהה", אליטיסטית, לבין "אמנות נמוכה", פופולרית.
בדומה להם, ברצוני לטעון כי אם "חרושת התרבות" פירושה השטחת התרבות, הרי "חרושת הרוחניות" היא הנמכת הרוחניות. בשתיהן, הצורך האנושי לנעלה ולנשגב הופכים לצריכה מסחרית. אם הרוחניות היא צורך/חיפוש אנושי אחר הנעלה, הנשגב, הנסתר והטרנסצנדנטלי, הרי "חרושת הרוחניות" הופכת את החיפוש לצריכה שמנצלת את החסך האנושי ברוחניות בעידן של חילוניות וניכור. היא מתרגמת אותם לצריכה (מוצרי צריכה, חוויות צריכה, "זמן איכות" קצר, אינטנסיבי ומיידי - אינסטנט), שאיננה נותנת מענה אמיתי, מתמשך, אלא מענה שקרי-חיצוני, זמני "עד העונג הבא" ועד המוצר/ה"טרנד" הבא.
מסתבר ש"רוחניות בגרוש" נמכרת במחירים גבוהים. זוהי רוחניות-המונים ממוסחרת, צרכנית, נהנתנית, המציעה את עצמה כ"שופינג רוחני", או כ"ספיריטואל-קיטש" ומשווקת את עצמה בחללים ממשיים או וירטואליים (אתרי אינטרנט), אשר מציעים לפונים אליה "סופרמרקט ספיריטואליסטי", התבשמות בזוהר ה"זוהר" עם כוכבי זוהר הוליוודיים או מקומיים. בנוסף, ניתן לשוטט ולחבור אל פרויקט "מהות החיים", "פורטל מיסטיקה", "קופידון רוחניות", "אתר האהבה", "קברי צדיקים", "שיחות עם אלוהים", פסטיבלים, עיצוב-פ??נים ברוח הפנג-שואי, רגיעה עם מוסיקת העולם מבית "מיסטיקלי" ועוד ועוד . ל"חרושת הרוחניות" יש ניחוח דומה לזה של תת-תרבויות נוספות, "תרבות המועדונים" ו"תרבות הסמים", אשר עושות שימוש ב"ביטויים מעוררים" כמו מוסיקת טראנס או סם אקסטזי. האם המיסטיקה הפכה לסוג של "אופיום להמונים"?
במילים אחרות, ב"חרושת התרבות" וב"חרושת הרוחניות" יש שימוש ב"כלים" של "התרבות" או "הרוחניות". ה"כלים" הללו פתייניים, חיצוניים, ראוותניים (ספקטאקולרים) – לעיתים – יותר מן הכלים המקוריים שבשמם ובמראיתם הם פועלים. אבל ה"כלים" הללו הם "כלים ריקים", כלים שאיבדו את הילתם/קדושתם, כלים ללא "ניצוצות". אם הרוחני האמיתי/האותנטי מדבר על הניצוץ האלוהי ועל צלם אלוהים, "חרושת הרוחניות" מסתפקת ב"צ?ל?ם", באריזה, והופכת את הניצוץ לזיקוקי-דינור של הספקטאקל, הטקס, הפולחן והמופע. כך מנכסת לתוכה "חברת הראווה" את הרוחניות, תוך ביטול ממדי העומק והפנימיות (שחודרים אל מעמקי הנפש) ותוך "שבירת הכלים". ה"תיקו?ן" מתגלה כ"ר?יקו?ן", שמתמלא זמנית מחדש, שוב ושוב, במופעים העונתיים של פסטיבלי הרוח. "תרבות השאנטי" היא ניסיון לרדוף ולכלוא את רוח הרפאים של הרוחניות, אך בסופו של דבר, אנחנו נשארים בדרך כלל עם החומר – הטקסים, הנרות, השירים והפסאדה החומרית והריקה מתוכן רוחני.
המיסטיקנים הרציניים הוחלפו במיסטיקנים הצינים, אשר משתמשים "באמצעים של הרחקה אירונית" (מרכאות וכדומה), בכדי לא להסגיר את "הפחד הבסיסי שללא אמצעים אלה האמונה תהייה ישירה ומיידית", כפי שטוען סלבוי ז'יז'ק.  הוא מוסיף וכותב כי "בימינו כבר אין אנו 'מאמינים באמת', אנחנו פשוט מקיימים (כמה) טקסים ומנהגים דתיים כחלק מן הכבוד כלפי 'סגנון החיים' של הקהילה שאליה אנו משתייכים [...] 'אני לא באמת מאמין בזה, זה בסך הכול חלק מהתרבות שלי' – למעשה דומה שזהו הסגנון הרווח של האמונה המוכחשת/מוסטת האופיינית לזמננו. [...] 'תרבות' היא השם לכל אותם דברים שאנו מקיימים מבלי שבאמת נאמין בהם, מבלי ש'ניקח אותם ברצינות'."

תמיר שפר

ד. "תנו לפ?יו?ת לחיות!"
לאור ההערות הקודמות, מובן כי נושא התערוכה שלנו – מיסטיקה – הוא נושא קשה, רגיש וטעון במלכודות ובמוקשים רבים, אשר מרחיקים אוצרים מלהתקרב אליו ולטפל בו. אף על פי כן ולמרות הכול, במסגרת הניסיונית והנועזת של קורס אוצרות במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן גוריון בנגב, החלטנו להתמודד עם האתגר ולהיכנס אל הפרד"ס.
התערוכה מיסטי-כאן: דימויי קבלה, מיסטיקה ורוחניות באמנות העכשווית בישראל מנסה בדרכה שלה לחלץ כמה דוגמאות אופייניות לזרם המתגבר של העיסוק הרב-גוני בדימויים ובחומרים מיסטיים באמנות הנוצרת כאן ועכשיו. מסתבר כי אמנים עכשוויים רבים משלבים בעבודותיהם דימויים חזותיים מגוונים של א?לים וא?לות, מלאכים ופ?יו?ת, ש?דים ורו?חו?ת, חיזרים, אילן-ספירות, אותיות ומספרים מתוך קמעות ולחשים, דימויי רפאים, ייצוגים אנרגטיים ותופעות על-טבעיות, פרה-פסיכולוגיות.
אין זו תופעה ניאו-רומנטית גורפת ורק חלק מן האמנים המשתתפים בתערוכה מצהירים בריש גלי על אורח חיים מיסטי, על תודעה, על מעורבות או השקפת עולם מיסטית.
אמנים אחרים נוקטים שתי אסטרטגיות בולטות: הם מתבוננים ובוחנים תופעות, אירועים ופסטיבלים, המוגדרים כ"רוחניים" ומתעדים אותם (בעיקר בצילום ובווידיאו), בדומה לצלמים המתעדים מיני אורחות חיים שבטיים ברחבי העולם, במסגרת תצפית (אנתרופולוגית, סוציולוגית, פסיכולוגית) של מדעי החברה. קבוצה אחרת מתבוננת ומבקרת את הז?ילו?ת והז?יו?ף הכלולים ב"חרושת הרוחניות". כלי הביטוי של חבריה הם הציניות, האירוניה וכפל-המשמעות הביקורתי.  

ה. תודות
תערוכה זו וכל הנלווה לה (קטלוג, כנס, הפנינג, מפגשים עם אמנים ומרצים אורחים) לא היתה צולחת את הנהר העמוק שלתוכו נכנסנו ללא עזרתם ותמיכתם של אנשים רבים שסייעו לנו לאורך הדרך. ברצוני להודות להם מעומק לבי:
התערוכה התאפשרה, קודם כל, הודות לדיאלוג המיוחד בין האמנים והאמניות המשתתפים בה והסטודנטיות של קורס האוצרות שאני מנחה;
תודה לאמנים ולאמניות על השאלת העבודות לתערוכה ועל שפתחו את סדנאותיהם וצפונות לבם וחשפו את "מאחורי הקלעים" של עשייתם האמנותית;
תודה לד"ר בועז הוס מהמחלקה למחשבת ישראל, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, על שהכניס את הסטודנטיות אל תוך רזי המיסטיקה היהודית ועל מעורבותו הרבה בהכנת הכנס המלווה תערוכה זו;
תודה לד"ר מיכה אנקורי על הרצאתו בנושא הקשר בין מיסטיקה לבין פסיכולוגיה;
תודה לאספנים ולגלריות שהשאילו מעבודותיהם של האמנים (גלריה אלון שגב וגלריה דביר בתל אביב);
תודה לאמיר כהן על עיצוב ההזמנה, הקטלוג ולוחות הקיר לתערוכה.
תודה מיוחדת לד"ר קטרין קוג'מן-אפל, ראש המחלקה לאמנויות, על עזרתה ותמיכתה הכספית בתערוכה ובכנס;
תודה לפרופ' חיים פינקלשטיין, אוצר הגלריות, על עזרתו ותמיכתו המתמשכת בפעילות הקורס.
                                                                        
חיים מאור  מרכז קורס אוצרות