מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / ביקורות

"עשרות ספלי הקפה המשומשים של רחל לסרי נתלו בעיגול גדול", מתוך התערוכה "נקודות צבירה"

--

אוצרת נשימה

קציעה אלון 2004-04-18 14:47:00   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

תחרה של תחכום, חוטים של יומיום, משחקי ילדים וחדרי נפלאות: התערוכות שאוצרת רויטל בן-אשר–פרץ מתמירות את החלל שהן מוצגות בו. במקום שבו אמרנו בנשימה אחת "יצירת אמנות" ו"אמן", היא פוערת את מרווח הנשימה הנוספת

שלוש תערוכות אצרה השנה בן-אשר–פרץ בסדנה לאמנות ברמת-אליהו: "פרא אציל", "אוטומטה" ו"נקודות צבירה". הריחוק הגיאוגרפי ממתחם הגלריות התל-אביבי היה לריחוק גם בתמטיקה ובתחביר. בכל אחת מן התערוכות הובל המושג "אמנות" לאט, בעדינות, ביד, למקומות אחרים; לקצוות. התערוכות דיברו אחרת ונראו אחרת מאלה השייכות לקו האופנתי הגזור בקפידה.  

הסטודיו של יוסי אלמלם


פרא אציל

ב"פרא אציל" הציגו ארבעה גברים מבוגרים, אוטודידקטים: יוסי אלמלם, אלברט כהן, יוריני נחמן ואמיל תובל. אלברט כהן חי עשרים שנה כנווד חסר בית. יוסי אלמלם מכונאי רכב. אמיל תובל נרקומן שהשתקם. יוריני נחמן היה ילד-קוסם. נחמן הציג עיגול פח עצום ושחור, עם שתי ידיות, מעין מכסה דודים ענק תלוי על קיר. לצדו הזדקרו שבעה מגדלי מתכת תעשייתית –עבודה של תובל, שהזכירה לי את העבודה של קינלז ( bodys isek kingelez ) שהוצגה ב"דוקומנטה" האחרונה. כהן הציג כלי-קיבול מעוותי צורה – קערות-מאפרות מצופות נצנצים, כפתורים, חרוזים וגדילים. פנים הכלים גס, לא מלוטש. בשום אופן לא הייתי רוצה לאכול אוכל שהושם בכלי הזה. הצורה המעוקמת והציפוי הפתייני יצרו שילוב מטריד, מוזר, לא נעים. נחמן הציג זוג רגלי אשה שאינו מחובר לכלום, מצופה חלקיקי מתכת. על המרחב כולו חלשו אטצבאות עמוסות גרוטאות, בקבוקים, חלקי מכונות, רהיטים שבורים – רפליקה מוקטנת של המכרה הפרטי המצוי ודאי בביתו של כל אחד מהארבעה. ימיו של השימוש בגרוטאות המתכת באמנות הוא כימי השימוש ברדי-מייד, אך הפעם לא עוקר החומר מכוחו ולא עבר מניפולציה מוזיאלית. להפך: הוא הועצם באנרגיה החוזרת של המשתמש בו. בתהליך ההפיכה לסחורה שעוברות רבות מיצירות האמנות, העבודה שהושקעה בהן מושכחת ומוחלקת. הפיזיות של הזיעה הניגרת נמחית במהירות. כאן הוצגה הזיעה לראווה. לרגע אחד, בעמדי במרכז התערוכה, הצלחתי להרגיש רמז לנשיפת נחש הקדמוני על פני. התערוכה חתכה חריץ עמוק בשכבות השומניות שהצטברו על העין והעניקה הצצה למעמקים מבהילים. ראיתי הבזק חטוף של הלבה הרוחשת בבטן כדור-הארץ, בבטננו שלנו. למרות האוצרו?ת ההדוקה, כוח פרא הזדחל מבין החרכים וזלג מן העבודות; פעולת האוצרות נראתה לי לפתע כפעולת ביות של אנרגיה משתוללת. חלל הגלריה, שמעצם טיבו יש בו קור, ניכור, וחלקלקות טפלונית שתמיד נראית רחוקה מדי מן הספירה של חיי היומיום, היה לפתע חלל מנרמל. הדקדוק הפנימי הגבוה שכפתה בן-אשר–פרץ חילץ את התערוכה מן הפח היקוש של הצירוף הפרדוקסלי "ארט-ברוט נורמטיבי", ופרש דוק של תחכום, כתחרה עדינה, עשויה חוטי אוויר, על הקומפוזיציה כולה.

בתהליך ההפיכה לסחורה, העבודה שהושקעה ביצירת האמנות מושכחת ומוחלקת. הפיזיות של הזיעה הניגרת נמחית במהירות. ב"פרא אציל" הוצגה הזיעה לראווה; התערוכה חתכה בשכבות השומניות שהצטברו על העין

"אוטומטה"

היא תערוכת יחיד של המעצב אייל פוגל. בתערוכה הוצגו צעצועי ענק זעים ונעים, עשויים עץ – יצורים היברידיים שחיכו למפעילם, הצופה בתערוכה. ילדים שהיו בפתיחת התערוכה הפעילו והזיזו, נהנים לראות את המנגנון שמאחורי הקסם חשוף ועירום כולו, קרביו פעורים בפני הסקרנים. כבר מזמן שכחתי שאמנות יכולה להיות גם משחקית וכיפית, נגישה וחמה. דגי עץ נעו בזריזות על קיר אחד, יוצרים משטח מרהיב. מפינה אחרת קופצת ציפור גדולה במרווחי זמן קבועים. הגלריה הפכה לחדר פלאות גדול.

נקודות צבירה

בתערוכה השלישית, "נקודות צבירה", השתתפו שש סטודנטיות, כל אחת בעלת גיל, עיסוק, מעמד ומוצא שונה משל האחרות. התערוכה הציגה תוצר של שנת מפגשים שבועיים בני כמה שעות. כל אחת מן הסטודנטיות עקבה אחר פעולה יומיומית שכיחה – שתיית קפה, עשיית תרגילי יוגה, עישון סיגריות, מלצרות, בחירת בגדים, קריאת עיתון ואיסוף של שערות הכלבה – שעובדה לכדי יצירה בתערוכה. בן-אשר–פרץ קראה לזה "אקשן רדי-מייד".

ב"אוטומטה" הפכה הגלריה לחדר פלאות גדול: צעצועי ענק זעים ונעים, דגי עץ נעים בזריזות על קיר אחד, ומפינה אחרת קופצת ציפור גדולה במרווחי זמן קבועים

"אוטומטה". מתוך תערוכת היחיד של המעצב אייל פוגל

בתערוכה נעשה שימוש כמעט בכל אפשרויות ההצבה: בדלי הסיגריות נארזו אחד לאחד בצלופן והוארו בנורית קטנטנה משל היה זה מיצב אבל וזיכרון, דבר שהעניק נופך אירוני לעבודתה של אתי שן. מערכות הלבוש השונות התחלפו במהירות מסחררת בעבודת וידיאו של חלי כהן, מגחיכות את ההתלבטות המתמשכת "מה ללבוש". עשרות ספלי הקפה המשומשים של רחל לסרי נתלו בעיגול גדול. הפתקים מעוגיות המזל נתלו על מתלים לבגדים, לצד חוות דעתה של יאן מוק, המלצרית-האמנית, על הסועדים, ותיאור ההתרחשויות בשולחן. קיר שלם נמלא צילומי סטילס של תנוחות היוגה השונות של מיכל שנקר, ועיתוני האתמולים שימשו יעה לשערות הכלבה של קרנית ברינקר.

מהו שטח הפנים של המובן-מאליו בחיינו? הגדלת הסמוי מן העין, הארוג בחוטי היומיום, יוצרת הזרה מכוונת, מרתיעה. ב"פרא אציל" הפך חלל הגלריה לאנרגיה, אך ב"נקודות צבירה" הוא הפך לזמן, לרוח הזמן, לרוח הזמן הנשית. לבחור בגדים–לעשות יוגה–לגדל כלב–לטאטא–לקרוא עיתון–לשתות קפה–לעשן סיגריה.


הפרי שהעלה שדה נרחב

"א?צירה: א?גירה, איסו?ם, איסו?ף, ה?חזק?ה, ה?חסנ?ה, ליקו?ט, צבירה, שמירה". כך אומר אגרון המלים "מילה במילה". אבל מהי הטקסונומיה של האוצרו?ת? מה הן הפרקטיקות שלה? ישנם האוצרים-האורים; הם מבקרים בכוורת/אטליה, אורים ממנה את הדבש שישמש לתערוכה משובחת. קיימים גם האוצרים-המלקטים, שמצליחים למצוא דווקא את ה"לקט שכחה ופאה" של האמן, ולהציג יצירה שלא נשאר לך אלא להשתאות למולה: הזאת נעמי?!

מהו שטח הפנים של המובן-מאליו בחיינו? "נקודות צבירה" מגדילה את הסמוי מן העין, שנארג בחוטי היומיום, והופכת את חלל הגלריה לזמן, לרוח הזמן


אוצרים מסוג אחר הם האוצרים-המשבטים – בדרך-כלל אמנים בעצמם, שלא הצליחו להתגבר על הפיתוי ללוש בנפש פרח-האמנות וליצור אמן בצלמם ובדמותם. כמה מן האמנים-מורים-אוצרים מסתפקים בהעמדת כפיל דהוי של עצמם, סטטיסטים להשתקף בהם, ובונים את "האסכולה שלהם". בן-אשר–פרץ היא אמנם אמנית בעצמה, אבל נראה שהיא שייכת למין אחר של אוצרים: האוצרים-האוצרים, שמקדישים שעות רבות בעבודה שתהיה תוצר של תהליך משותף. בסוג כזה של עשייה נוצר מתח בין הנרטיב המורכב והמתמשך שמאחורי התערוכה ובין התוצר הוויזואלי הסופי, החד-פעמי. עבודת האמנות היא הפרי שהעלה שדה נרחב, תחוח, שהושקה ארוכות. אוצרות כזו אינה מאיינת ואינה מחפצנת את האמנים. היא אינה הופכת אותם לארטיפקט לתלייה, אלא מושכת את חוט היצירה הפנימי שבהם, מזקקת אמנות גבוהה משאינם "אמנים". כך, במקום שבו אמרנו בנשימה אחת "יצירת אמנות" ו"אמן", נפער מרווח הנשימה הנוספת. הנה, לא כל מי שיוצר אמנות טובה הוא "אמן".

בורדייה אמר במאמר "על כמה מתכונות השדה"  כי "להיות פילוסוף פירושו לשלוט בכל מה שיש לשלוט בו בהיסטוריה של הפילוסופיה כדי לדעת איך לנהוג כפילוסוף בשדה פילוסופי". להיות אמן, אם כן, פירושו לשלוט בכל מה שיש לשלוט בו בהיסטוריה של האמנות כדי לדעת איך לנהוג כאמן בשדה אמנותי. הסוציולוגיה ניצחה את האמנות כבר מזמן.

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
רויטל בן-אשר פרץ
מיכל שטרית

אני מעונינת ליצור קשר עם רויטל.
אני מבקשת לקבל את הטלפון שלה ממי שיודע את מספרו.

תודה
מיכל שטרית

אי-מייל פורסם ב-23:48 ,26/05/2004
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על קציעה אלון

דוקטורנטית לספרות באוניברסיטה העברית, עורכת כתב-העת "הכיוון מזרח".

עוד מ קציעה אלון
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה