מגזין / 6 מוסף

ג'יימס גרהם באלארד: אלה תולדות

אורי דרומר 2007-09-05 19:34:09

ג'יימס גרהם באלארד – סופר והוגה דיסטופי, המחבר "מיתולוגיות של העתיד הקרוב" – נולד בשנחאי ב-1930 להורים אנגלים. עם סיום מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה היה כלוא שלוש שנים במחנה אסורים יפני, עבר עם אמו לאנגליה.
כתיבתו ייחודית, פואטית, ויזואלית מאוד. הטקסטים שלו רב-משמעיים לעתים מזומנות, ומאפשרים קריאה רב שכבתית. סיפוריו פועלים בתווך שבין "ספרות כהלכתה" לבין המדע הבדיוני, ושזורות בהם השפעות מעולם הפסיכולוגיה ומעולם הציור הסוריאליסטי.
הסיפורים הללו אפוקליפטיים לא פעם, ומתרחשים בעתיד הקרוב, בנופים אורבניים הרוויים כבישים ובטון, בונקרים, בתים רבי קומות, שדות תעופה ומרכזי חלל נטושים, מבני תעשייה, בריכות שחייה יבשות, מרכזי היי-טק הומים, מרכזים מסחריים סואנים ועיירות נופש רצחניות.
באלארד, שהיה בעבר סטודנט לרפואה, מנתח בכתיבה קרה ומרוחקת – כמעט כמו פתולוג המנתח גווייה – את החברה המודרנית, את העולם המערבי, ולעתים גם את עצמו. הוא חושף בפנינו את קרביו הפסיכולוגיים של האדם המערבי; סיפוריו הם אנליזה אישית וקולקטיבית.

***

נהר מתחיל לנבוע במרכז המדבר שהוא נפשו של הגיבור, עיר פרברים מתכסה צמחייה עבותה ותושביה הופכים לציפורים המזדווגות בינן לבין עצמן, מושבות ניו-אייג' שמנוהלות בידי רודניות פסיכוטיות, תושבי דיור מוגן שמפתחים פתולוגיות רצחניות, מלחמת עולם שלישית מתרחשת בראשיהם של סכיזופרנים, סיפורי סוף עולם המספרים בעצם על רגרסיה לשלב התפתחות קדום יותר: סיפוריו של באלארד שוברים שוב ושוב את גבולות הזמן והחלל.
אלו הם מסעות בחללי נפש פנימיים המשתקפים בנופי מדיה וארכיטקטורה מודרניים, שגיבוריהם הם דמויות בודדות ומנותקות, לא פעם רופאים או טייסים לשעבר שקורקעו או יצאו לגמלאות. הגיבורים הללו הם בעלי אידיאלים בעולם של קלישאות וציניות. הם נלחמים על זהותם בעולם חסר זהות של תרבות צריכה שהוא התגלמות הפשיזם. הם אובססיביים למין, למוות, לאלימות, לפצעים, לטכנולוגיה, למכוניות. הם מקצינים אובססיות כדי לשרוד. הם נאמנים לעצמם. הם נמצאים בעיצומה של רגרסיה נפשית, בעיצומה של התמוטטות עצבים. מורי הדרך היחידים שלהם בעולמות הסיוט האלה הם פתולוגיות וחזיונות של גאולה עצמית ושל מציאות אחרת. הסיפורים של באלארד הם טרגדיות אישיות ואנושיות, שגיבוריהן מבקשים שחרור מהזמן וחלל.

***

באלארד יודע כיצד השפיעה תרבות המדיה העכשווית על חייו ועל זהותו. כיצד השפיעו הפרסום, החדשות, האופנה, האינטרנט וכן הלאה על תרבות המערב, ושינו את תפישתם ואת רצונותיהם של בני ובנות התרבות הזאת. בעקבות כך הוא מעלה גם שאלות מטרידות על הצורה שבה עוד עתיד האדם להשתנות, על העתיד המחכה לו.
בעולם של באלארד נמחקים ההבדלים שבין מדע ואמנות, פרסום וספרות, פוליטיקה ותרבות פופ. הגבול בין העולם הפנימי לחיצוני מתערפל. כתיבתו שואבת את כוחה החזיוני ממפגש ההפכים הללו. הפיכתם של המפגשים האלה לטקסטים בעלי היגיון נרטיבי יוצרת מציאות היברידית, שמימית, מדע-בדיונית, שהיצירתי וההרסני משמשים בה יחדיו.
המפגש בין עולמות, כמו גם כתיבה המתבססת על פרגמנטים, זיכרון ובדיה, הפכו להיות מוטיב מרכזי בשתי אוטוביוגרפיות בדויות שכתב באלארד: "קיסרות השמש" ו"The Kindness of Women", כמו גם בספריו הידועים "קראש" ו"תערוכת הזוועות", שהצבתם בכפיפה אחת של אירועים ועניינים בלתי קשורים לכאורה יוצרת בהם עולם שהגיונו קושר בין רצח קנדי להתמוטטות עצבים, פצצת האטום, מרילין מונרו והקולנוע.
כאשר זה סוג ההיגיון שעולמם ניחן בו, גיבוריו של באלארד מחפשים את דרכם בעזרתו של הגיון פנימי: היגיון האובססיות שלהם, המדריך אותם כ"שמש קדומה" (מוטיבים של אור חוזרים ברוב סיפוריו של באלארד), כזיכרון ראשוני הבוער בנפשם. את האירועים החיצוניים עצמם הם מפרשים כהתגלויות חיצוניות של תשוקות מודחקות או נשכחות, שאותם הם מוכרחים להגשים. זו האש שמובילה אותם לנסיונות לאחד בין מציאות הפנים למציאות החוץ (במונחים יונגיאניים, הם עוברים תהליך של אינדיבידואליזציה, של גילוי עצמי).

***

באלארד, בספריו, חושד במניעים ובכוונות של היחידים ושל החברה. פעם אחר פעם הוא מעמיד אותנו פנים מול פנים עם האחר שבתוכנו, ומהלך ההתוודעות הזה מלווה בחזיונות מפחידים ומופלאים – מחזות חוזרים ונשנים של הרס ובנייה.
לצד זאת, ספריו של באלארד עוסקים בחופש ובאפשרות הרצון החופשי בעולם אובססיבי לשליטה, הנאמן לזכרון העבר. את החופש והרצון החופשי מזהה באלארד עם הדמיון, שמקבל אצלו כוח טרנספורמטיבי. "אני מתעניין בסוריאליזם משום שאני מאמין גדול בצורך של הדמיון לטרנספורמציה של כל דבר", הסביר. "ללא הדמיון, נצטרך לקבל את העולם כמו שאנו מוצאים אותו – ואני לא חושב שכך אנו צריכים לפעול. אנו צריכים להמציא מחדש את העולם".
השפעתו של הסוריאליזם, ובכלל זה העיסוק האינטנסיבי בתת-מודע ובעולם החלומות, ניכרת מאוד בספרים שכתב באלארד עד סוף שנות השישים. לאחר מכן ניתן לזהות גם השפעות מובהקות נוספות של פופ-ארט ואמנות עכשווית. לצד זאת, לבאלארד היתה גם השפעה ניכרת על הסייברפאנק, על הוגים דוגמת גי דבור וז'אן בודריאר ועל אמנים פלסטיים שונים, ובהם אד רושה (שצייר את "The Music from the Balconies" כהומאז' לספר "High rise" ), הפסלת רייצ'ל וייטברד, כמו גם מארק פאולין וחברי ה-Survival Research Laboratories.
אין לשכוח גם את במאי הקולנוע הרבים שהושפעו מבאלארד ואף עיבדו את יצירותיו למסך, ובהם דייוויד קרוננברג ("קראש"), שעבודתו הקולנועית מושפעת מבאלארד במובהק ("הקיום עצמו הוא מצב פתולוגי", אמר פעם. "בני האדם הם יצורים שבריריים בעלי רעיונות לא ברורים לגבי זהותם, המפחדים לבחון את הגבולות הפיזיים והמנטליים שלהם") ושיניה טסוקמוטו, שגיבור סרטו הסוריאליסטי "טאטסו: איש הברזל" הופך לאדם-מכונה בעקבות תאונת דרכים. כמו כן, אף שבאלארד מעיד על עצמו שאינו מוזיקלי וכלל אינו מתעניין במוזיקה, היתה לו השפעה בלתי מבוטלת על להקות וזמרים רבים, ובהם S.P.K, אולטרווקס, גארי ניומן, איאן קריס והג'וי דוויז'ן (שהוציאו שיר ושמו "תערוכת הזוועות'"), דניאל מילר מלהקת הנורמל, ששירו "Warm Leatherette" נכתב בהשראת "קראש", ועוד רבים אחרים.

***

ב-1951 החל באלארד את דרכו ככותב סיפורי מדע בדיוני קצרים. את הנובלה הראשונה שלו פירסם בשנת 1961, ומאז פירסם 19 ספרים ויותר מתשעים סיפורים קצרים.
את כתיבתו ניתן לחלק לארבע תקופות.
התקופה הראשונה, מתחילת דרכו ועד סוף שנות השישים, אז כתב סדרה של סיפורים קצרים הקרובים באופיים למדע בדיוני, אך מתמקדים בעיקר באירועיו של הווה הזוי, ומתרחשים בעיקר במדבריות ובסביבות אורבניות שונות, לעתים נטושות. הסיפורים הללו מושפעים מאוד מן ההגות הפסיכולוגית ומתרבות תוכניות החלל של החמישים והשישים, עוסקים במטמורפוזות בזמן ובזיכרון, ומלאים אמביוולנטיות ואי-ודאות. "הם עוסקים ברופא שלך", אמר באלרד בראיון, "ולא ברור אם הוא מרפא אותך או שהוא פסיכופת שרוצה לענות אותך. לא ברור אם השוטרים מגינים על הזכויות שלך או שהם פושעים מקצועיים". בסופה של תקופה זו, בשנים 1961–1966, פירסם באלארד ארבע נובלות אפוקליפטיות, ריאליסטיות בסגנונן, העוסקות בסוגים שונים של אסונות טבע שניחתים על העולם. הן רוויות תיאורי נוף השאובים מציורים סוריאליסטיים וסביבתן עמוסה קונוטציות סימבוליות, מיתולוגיות ופסיכולוגיות.
התקופה השנייה, המתחילה בשלהי שנות השישים, נסיונית וקיצונית יותר. השפעות של סוריאליזם מתערבות בהשפעות פופ-ארט בסיפורים שהם מיפוי קוגניטיבי של המאה העשרים ושל באלארד עצמו, הכותב מחדש את מציאות היומיום מחדש כדי לחשוף בה מתווים נסתרים. עם היצירות הבולטות של תקופה זו ניתן למנות את "תערוכת הזוועות" (1969) ואת "קראש" (1973): ספרים שהם מעין כרוניקות של האג'נדות הנסתרות שמאחורי ההתפתחויות הטכנולוגיות והפוליטיות של המאה העשרים. הניסיון לקשור בין אירועים לא קשורים לכאורה תורם לרוח הפרנויה השורה על היצירות האלה, כמו גם על יצירות אחרות שלו מאותה תקופה – ספרים דיסטופיים כמו "Concrete Island" (מ-1974) ו"High-Rise" (מ-1975), שגיבוריהם מבודדים פיזית מהעולם החיצון, ותקועים בהווה ללא עתיד או עבר. אלה סיפורים אלימים ונואשים של חברה שמידרדרת לברבריות (ונכתבו, אגב, לפני עלייתה של מרגרט תאצ'ר לשלטון בבריטניה).
התקופה השלישית נמשכת מסוף שנות השבעים ועד סוף שנות התשעים. לצד ספרים וסיפורים קצרים, באלארד מפרסם גם שתי אוטוביוגרפיות בדויות: "Empire of the Sun" (מ-1984), ספר בלתי אופייני לבאלארד, הזוכה להצלחה רבה בארצות-הברית הודות לעיסוק שלו בצדדים המוכרים פחות של מלחמת העולם השנייה, ו"The Kindness of Women" (מ-1991), שבמרכזו האימה המודרניסטית ומוראות ההאלהה העצמית.
את התקופה הרביעית אפשר למנות החל בשנת 2000. בינתיים פירסם בה באלארד ארבעה ספרים, שהאחרון שבהם הוא "Kingdom Come" (מ-2006). אלה הם ספרי בלש ברוח ניטשה, העוסקים בניהיליזם, בחיים בעולם צרכני גלובלי בעתיד הקרוב. גיבורי הרומנים האלה חוקרים מקרי רצח או התאבדות לא ברורים של קרובי משפחה או קולגות, וחושפים תוך כדי כך את המסתתר מתחת לפני השטח של החברה המודרנית.

_______________________________________

ג'יימס גרהם באלארד, ביבליוגרפיה


רומנים:
The Wind from Nowhere (ר"א 1961)
The Drowned World (ר"א 1962)
The Burning World (ר"א 1964), (aka The Drought)
The Crystal World (ר"א 1966)
The Atrocity Exhibition (ר"א 1969), (aka Love and Napalm: Export USA)
Crash (ר"א 1973)
Concrete Island (ר"א 1974)
High-Rise (ר"א 1975)
The Unlimited Dream Company (ר"א 1979)
Hello America (ר"א 1981)
Empire of the Sun (ר"א 1984)
The Day of Creation (ר"א 1987)
Running Wild (ר"א 1988)
The Kindness of Women (ר"א 1991)
Rushing to Paradise (ר"א 1994)
Cocaine Nights (ר"א 1996)
Super-Cannes (ר"א 2000)
Millennium People (ר"א 2003)
Kingdom Come (ר"א 2006)

סיפורים קצרים, אסופות מאמרים וביקורות:
Vermilion Sands (ר"א 1971)
A User’s Guide to the Millennium (ר"א 1996)
J.G. Ballard: The Complete Short Stories (שני כרכים, 2001, 2006)

ראו אור בעברית:

חברת החלומות בעב"מ (ר"א 1981), ספריית מעריב. תרגום: יורם שרת
קיסרות השמש (ר"א 1991), זמורה-ביתן. תרגום: מרדכי ברקאי
קראש (ר"א 2000), גוונים בשחור. תרגום: לי עברון-ועקנין

עובדו לקולנוע:

קראש, דייוויד קרוננברג (1996)
אימפריית השמש, סטיבן שפילברג (1987)
The Atrocity Exhibition, ג'ונתן וייס (1999)

עובדו לטלוויזיה:
Thirteen to Centaurus, פרק בסדרה Out of the Unknown. פיטר פוטר עבור הבי.בי.סי (1965)
(The Enormous Place (The Home. ריצ'רד קרסון-סמית עבור הבי.בי.סי (2003)

טריטמנט:
When Dinosaurs Ruled the Earth (מ-1969)