מגזין / מוסף 1

מילון מונחי הגאולה

מיכאל קסוס גדליוביץ 2004-04-22 23:40:47

בגרסתו הראשונית, כולל המילון ערכים באות אל"ף בלבד. המבקרים באתר מוזמנים להציע ערכים נוספים לרוחב האל"ף-בי"ת.

א

אבולוציה. לצד אלו שמאמצים את התיאוריה בהתלהבות יש עדיין רבים שדוחים אותה בהתלהבות לא פחותה, וגם כאלו המודים בעובדה שאף על פי שהיתה וקיימת אבולוציה, ושזו היא לעתים תוצאה של ברירה טבעית, אין עדות ניסויית בלתי שנויה במחלוקת לכך שהאבולוציה אינה מונחית על-ידי איזו תוכנית אלוהית. מובן שלא ניתן להוכיח ששום גורם על-טבעי לעולם אינו מכריע את הכף לטובת מוטציות מסוימות, או לפסול את האפשרות כי מדי פעם איזה כוכב שביט יקבל דחיפה קלה מידי ישות אלוהית, או את האפשרות שמכבי תל-אביב תמשיך לנצח נגד כל הסיכויים בשנייה האחרונה למשחק.
בה במידה יכולה תורת האבולוציה, על החוקיות והאקראיות, ההמשכיות והחריגות שהן מעניינה, להכיל את האוטופיזם הא-היסטורי – זה שכלולה בו אפשרות קיומו של יש הנוכח בתהליך ההיסטורי, ומקורות השפעתו ותוצאות התערבותו הם כל-כולם זרים לחוקיות המערכת עצמה. המטריאליזם ההיסטורי הופך בדרך זו למקרה פרטי של חוק טבע אבולוציוני א-היסטורי. חוקיות מסדר גבוה יותר, שמכילה את הגעגוע לסדר חדש, שהוא הגעגוע הנסתר והנוכח ביותר. במלים אחרות, משיח וגאולה.

אבולוציה (2). האבולוציה מעודדת מוטציות ודוחה אותן בו-זמנית. החזק שורד גם אם הוא מוטנט, והמשיח – שעל-פי הגדרתו מגיע מחוץ לסדר העולם הטבעי ומעבר לזמן – גהוא הגוף הזר שחודר, מאיים ומקווה לשנות את הסדר הקיים ולכונן עולם חדש בצלמו ובדמותו. אם אנו מקבלים את עקרונות האבולוציה כמבנה העומק של החוקיות הפיסקאלית, ואיתם את תפקיד אי-הוודאות ההכרחי שהמשיח ממלא בתהליך, ניתן להבין מה מקורו של תמהיל התקווה והחרדה, הקבלה והדחייה שהעיסוק במשיח ובדמותו מעורר בנו.

אבולעפיה, אברהם בן שמואל. מיסטיקן ספרדי מן המאה ה-13, נציג בולט של הקבלה האקסטטית. ראה עצמו נביא, ואולי אף משיח. בשנת 1280 נסע לרומא במטרה להשפיע על האפיפיור להתגייר. פרסם ספרים רבים, בהם ספרי נבואה שבהם שאף להראות דרכים מעשיות להשגת רוח הנבואה דרך תרגילי התבוננות באותיות האל"ף-בי"ת העברי ובשמות האלוהים.

אבו-עיסי (יצחק עובדיה). בסוף המאה השביעית ותחילת השמינית קם באיספהאן שבפרס נביא. חייט במקצועו, שלא ידע קרוא וכתוב ובדרך נס (לפי המסופר) חיבר ספרים. פעילותו וקריאתו היו מדיניות; הוא ראה עצמו כמבשר המשיח, ניסה לעורר בפרס מרד נגד החליף עבד אל-מליק, ולבסוף נספה באחד הקרבות. חסידיו המשיכו להאמין שהוא חי ומסתתר בהרים, בחגווי הסלע. הוא אסר על חסידיו לאכול בשר ולשתות יין, וביטל את זכות הבעל לגרש את אשתו. האמין שישו ומוחמד הם נביאי אמת, והורה למאמיניו לקרוא לא רק בתנ"ך אלא גם בברית-החדשה ובקוראן. תלמידיו הקימו את כת העיסוניים.

אבחאסיאנים. עם גא, מאורגן בבתי-אב ובשבטים, שחי בגרוזיה בין הים השחור והרי הקווקז. האבחאסיאנים אינם "פורשים". הם לעולם אינם יוצאים לפנסיה או לבית-אבות, וסיכוייו של אבחאסיאני לחיות יותר מתשעים שנה גבוהים פי שישה מאלה של האמריקאי הממוצע. האבחאסיאנים התפרסמו גם בזכות המקהלה המפורסמת שכל חבריה הם גברים מטורזנים בני למעלה ממאה שנה.

אגסילאוס סנטנדר. רשימה סתומה למדי שחיבר וולטר בנג'מין, בהשראת ציורו של קליי, על האנגלוס נובוס (מלאך חדש) שהופך לאגסילאוס סנטנדר, מלאך ההיסטוריה שנכשל במשימתו, ושאת תפקידו יוכל למלא רק המשיח (בפרשנותו של שולם לטקסט של בנג'מין). אוטופיה או גאולה שהיא "קפיצת נמר"; משיח או מהפכה.

אדוניס. המשורר הסורי אחמד סעיד (נולד 1929) שפרסם את יצירותיו תחת השם אדוניס – תמוז שמת וקם לתחייה. אימוץ השם אדוניס לא היה סתמי, כמובן, ונוסף לאמירתו שעל השירה להיות "שינוי סדרי הדברים", הוא מצביע גם על כך שעל-פי אמונתו עולם ישן צריך למות כדי שעולם חדש ונכון יותר יוכל להיוולד.

אדם. המעגל של גלות, משיחיות וגאולה היה אמור להיסגר באדם הראשון ודרכו, אך בגלל חטאו גורש מגן-העדן לפני שהספיק לנגוס מפרי עץ החיים (שאז היה הופך לאלוהים!). על כן ניתן להתייחס אליו כאל המשיח הראשון שנגלה, וכל המשיחים שבאו אחריו ושעוד יגיעו הם רק צאצאי צלו החיוור.

אוליא (ולאיה). רעיון סופי שעיקרו "חוק שימור הקדוש", ולפיו תמיד יהיה מספר קבוע של קדושים בעולם (ל"ו צדיקים), שכאשר אחד מהם מת בא אחר תחתיו. קדושים אלה היוו את ההייררכיה של השליטים הלא ידועים של העולם, ובראשם ה"קטב" – הקוטב שסביבו חג העולם.

אוננות. ראה המאמר "על הרוחני באוננות" בגיליון זה. כלי רב-עוצמה לזירוז ביאת המשיח וקידום הגאולה.

אונס מיסטי. "אינוס מלא או חלקי, גופני או מדומה וחזיוני, שבמהלכו חש הנאנס התמסרות וחדירה שלא ניתן לסרב לה מכוח ישות עליונה הפועלת עליו כמו בעל כורחו"(על-פי אלי שי). נתן העזתי בפגישתו הראשונה עם שבתאי צבי, שבעקבותיה באה הכרזתו עליו כמשיח, חווה אונס מיסטי. מין סוג של טראומה פיזית ונפשית. "זיעתו ניגרת והיא נשפכת כמפל, ברכיו מרעידות, איבריו מפורקים לחלוטין, נפשו פורחת והוא שרוי באימה חשכה ובחרדה".

אוסמה. ראה בן-לאדן (טרם נכתב).

אורפיאוס. אורפיאוס הוא אל העולם התחתון. נתפש על-ידי מאמיניו כבעל כוח המסוגל להעניק חיי נצח. לעתים מזוהה אורפיאוס (זיהוי סמלי) עם דוד המלך ועם ישו המשיח.

אזוטריות. אזוטריות לשמה אינה אלא טיפשות.

אחאב. אם מובי דיק הוא "התנין הגדול" – מפלצת הים שמנהלת מאבק איתנים על השליטה בבריאה – אזי קפטן אחאב הוא נציגו של הטוב, ועל כן הגואל שאמור להכריע את המאבק הנצחי. אם מובי דיק הוא נציגו של האל הטוב, כלומר הגואל, אזי קפטן אחאב אנוס להיות ממשרתיו של הסטרא אחרא.

אימטאטו כריסטי. המאמינים הנוצרים מחקים את משיחם הסובל, עטור כתר הקוצים, ונושאים את הצלב לאורך תחנות דרך הייסורים (ראה סרטו של מל גיבסון).

אין סוף. הוא האל הלא מוגשם בהחלט, האדיש והלא מושג, לא נמנה ולא נספר, מחוץ למשחק הזמן והחלל.
להלן אבאר בקצרה כמה מושגים מתחום הקבלה ועולם הספירות שעלולים להיתקל בהם בר"ת או במלא:
    אבא ואמא שני פרצופין – השני והשלישי, נבנים מספירת חכמה ובינה מולידים ומקיימים את שני הפרצופים התחתונים זעיר ונוקביה. זיווגם אינו פוסק לעולם.
    אדם קדמון – קו האור היורד מאין סוף לאחר הצמצום ומצטייר בחלל בדמות אדם. מנקבי ראשו שופעים האורות לבניין העולמות והעולמות מלבישים את גופו מבחוץ מלמעלה למטה, לפיכך  נמצא אדם קדמון בכל העולמות ראשו מחובר לאור אין סוף בתחום העליון של עולם האצילות ורגליו עומדות בתחתית עולם העשייה.
    אחור באחור – המצב הלקוי ביותר בזיווג.
  אחוריים – בכל פרצוף ובכל ספירה יש בחינות פנים ואחור. האחוריים הם דינים ומשמשים מקום אחיזה לקליפות.
    אריך אנפין – הפרצוף הראשון. 
    אבי"ע – אצילות, בריאה, יצירה, עשייה.
    או"מ – אור מקיף.
    או"פ – אור פנימי.
    אח"פ – אוזן, חוטם, פה.
    אדה"ר – אדם הראשון.
    אויר (אוויר) – אוויר שאינו נתפש. הכתר.
    אין – אין נקרא כתר וחכמה נקרא יש ומכאן יש מאין.
    או"ק – אור קדמון.
    אחרית – בינה.
    אדום – מראה אדום מרמז על הגבורה והדין.
    אריה – ארבע פנים, ופני אריה כנגד החסד.
    אתא – נקרא מלכות (ספר יצירה).
   אצבעות – (עיין "ספר יצירה") אגודל נגד חסד, זרת נגד גבורה, אצבע נגד נצח, קמיצה נגד הוד ואמה נגד תפארת.
    א"ר"ג"מ"ן – שמות המלאכים: אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל, נוריאל.
    אש ממים – בינה מחכמה.
    אופנים – כל מה שבעולם העשייה.

איסיים. כת של מתבודדים יהודים שאימצו אמונה דואליסטית, חיו במדבר יהודה משנת 150 לפנה"ס ועד שהושמדו על-ידי הרומאים בשנת 68 לספירה. מגילות ים המלח התגלו ב-11 מערות בקומראן בשנת 1947.
האיסיים האמינו בקיומם של שני כוחות רוחניים; האחד טוב והאחר רע. האיסיים האמינו בגאולה ובנצחונו של הטוב על הרע, ניצחון שיושג לאחר מאבק בין בני אור לבני חושך. בין כתבי הכת החשובים: "מגילת הסרכים", "הפשרים" ו"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך".

איסמאעיליה. פלג שיעי. מקור התנועה אינו ברור, אך נראה שהחלה את דרכה כתנועת סתר שתמכה בתביעתו של איסמאעיל, בנו בכורו של ג'עפר אל-צדיק, שהוחשב על-ידי מרבית השיעים לאימאם השישי, לכהונת האימאם. איסמאעיל מת בשנת 760, חמש שנים לפני אביו.
האיסמאעילים האמינו שאיסמאעיל נתמנה כיורש לאחיו (ולא אחיו מוסא אלנאזים), וכי בנו מוחמד הוא שצריך היה להיות יורשו כאימאם. האיסמאעלים טענו שמוחמד ישוב במוקדם או במאוחר כמהדי (משיח), המבשר שיישלח לחשוף את תוכנה הפנימי של התגלות הקוראן וישלוט בעולם בצדק.

אכילה. "באותה תקופה, כך היה מסופר, תקופת הילדות המוקדמת, גם ביקש להתגבר על ההנאה מן האכילה. משנוכח לדעת שבלי אכילה אי-אפשר, החל בולע את מזונו בלי ללעוס, בנגיסות גסות, כדי שלא ליהנות מטעמו. הוא נאלץ להפסיק מנהג זה רק משום שגרונו צבה, ונראה כי עינה הפקוחה של אמו הבחינה בכך" (מתוך "שבחי הר"נ"). מה שמסופר פה מצוטט אמנם מסיפור חייו של ר' נחמן מברסלב, שבסופו של דבר וכידוע ראה עצמו משיח, אולם כדאי שלא נטעה לחשוב שזהו סיפור פרטי ייחודי ואקסקלוסיבי. ההנאה והסבל, הרוממות וההשפלה, האגביות והטקסיות שסובבים את פעולת האכילה חורגים הרבה מעבר לכורח הקיומי. האכילה מנחמת, מתסכלת, מפתה, מבהילה, מחרידה. האכילה היא אסתטית, וולגרית ושוות נפש. האכילה היא זעקה וסובלימציה. היא משחררת וכופה, מרצה ומתסכלת. האכילה כרוכה בעקבי חטאי התאווה, ועל כן כל פעם שאנו מצליחים לכאורה לשלוט בה, אנו מחשיבים זאת לניצחון – ומכאן שכל מערך היחסים בין יציר האנוש לפעולת האכילה הם סיפור של מאבק. ובמאבק כמו במאבק יש עליות ומורדות, מנצחים ומובסים, וזמן אינסופי שבו ניתן לחזור על הכל מהתחלה. חוץ ממצבים קיצוניים שבהם האכילה הופכת לגאולה (ראה "הזלילה הגדולה"). 

אלוהים. תקצר היריעה, אבל אין ספק שאיך שלא מנסים להתבונן בו או בשמו או במה שהמושג, בין ברבים בין ביחיד, אמור לסמל, הוא או היא או הם או הן או it, נמצא בבסיס הדברים היסוד, או מה שמכונה הסיבה הראשונה וכו', אף שייתכן שזו כלל אינה קיימת. בכל מקרה, היום, בשנה זו, 2004, הוא/היא עדיין דמות וישות מכוננת וחזקה בעולם, אולי יותר מאי-פעם בעבר, בין אם אנו מתבוננים מערבה או מזרחה.
לאלוהים יש ביוגרפיה מוצהרת, כתובה, מפורשת ומפורשנת. בשמו נולדים רעיונות ובשמו נעשים מעשים. על כן קיומו או הניסיון להוכחת קיומו כלל אינם רלבנטיים.
המשיח כבן האלוהים או כנושא דברו או כאחת מהאצלותיו או כאחת מהתגשמויותיו מבשר את עידן הגאולה, ועידן הגאולה הוא מלכות האלוהים על הארץ ועל האדם. האוטופיה הדתית היא שלטון האלוהים (הטוב) על העולם, נצחון הרוח על החומר, הכרעת המשיח (כריסט) את האנטי-כריסט ונצחון משיח בן דוד על ארמילוס, נציגו של השטן.
אלוהים מופשט ומוגשם, בלתי מושג ונוכח.
הרעיון האלוהי גמיש מספיק בתודעת האדם כדי שזה יעצב אותו על-פי דמותו ובהקשרו הקונקרטי. לכן הוא גם אין סופי (לא בהגדרה המתימטית אלא בתחושה הסובייקטיבית).
האל יכול להיות אדיש (deus otiosus), זה שפרש מעולמם של בני-האדם. הוא יכול גם להיות אל אקטיבי, השולח את צאצאיו לפעול בעולם. בכל מקרה ובהכללה גסה, האל האקטיבי הופך עם הזמן ליותר ויותר תובעני ופחות סובלני – לעומת, לדוגמא, האל האוגריתי, בורא היקום ואבי האלים, שהוא טרנסנדנטי ושוחר טוב, אך מרוחק וחסר כל כוח ממשי בענייני בני-האדם.
לענייננו, במושגי המשיחיות והגאולה משחק האל בשני פניו. באחד הוא כפוף לחוקיות שהיא חובקת פנתאיזם פטאליסטי דרוויניסטי. המשיח שמתגלם כאדם ושיביא את הגאולה בבשורה השנייה או השלישית גם הוא כפוף לאותה חוקיות, והאדם והאלוהים וכל מה שבתווך כולם חלק מאותו משחק, מכילים ומוכלים. ואילו האל האקטיבי מנהל בפועל מלחמה במתחרהו; שליחו, בנו, משיחו, עושה דברו, כפוף לסיבה הראשונה, לפעולה, לו עצמו.
להשלמות ראה התנ"ך, הברית-החדשה, הקוראן, כתבי אפלטון, כתבי אוגרית וכן הלאה וכן הלאה. מומלץ לקרוא את הטקסטים בשפת המקור ולסקור מילוני דתות למיניהם. כמו כן מומלץ מאוד שלא להיתפס לאסכולה כזו או אחרת לפני שמשלימים את הקריאה ומכירים את מגוון האפשרויות. לאחר מכן מומלץ מאוד לאמץ השקפת עולם סדורה ומנומקת. 

אלטנוילנד. ארץ ישנה-חדשה. חזונו האוטופי של תיאודור הרצל שבו פרידריך, ליטבק, קינגסקורט שטיינק, שיפמן, קיניגסהוף, מנדל, פרידמן, גברת גוטלנד, מר שלזינגר, הדוקטור פייגלשטוק, הדוקטור לבנברג, הדוקטור וולטר ורשיד ביי בונים פה מדינה וחיים בשלווה, בשלום, בשגשוג, בהרמוניה ובאסתטיקה.

אליהו. שמו הפופולרי: אליהו-הנביא. נביא מקראי מן המאה התשיעית לפני הספירה. אליהו וחנוך הם שני האישים היחידים בתנ"ך שלא מתו. חנוך הפך לשוכן השמים (ומאוחר יותר, לפי גרסא מסוימת, למטטרון) ואילו אליהו מסתובב על פני האדמה ומבשר את ביאת המשיח. אליהו הוא המבשר האולטימטיבי, הצדיק הנסתר הנצחי. הוא המקביל ליוחנן המטביל ואפילו לישו עצמו. הוא נוכח ונפקד (ראה סדר פסח). דני דין נצחי ותאב עורלות ידוע. הוא גם תיק"ו – תשבי יתרץ קושיות ובעיות. תשבי הוא גם שבתי (שבתאי).

אליזבט הנסיכה מבוהמיה. "אנא אמור לי כיצד יכולה נפש האדם לקבוע את תנועת הגוף". שאלה תמימה ששאלה הנסיכה את רנה דקארט בעקבות פרסום ספרו Passions de l’Ame Les . דקארט התבלבל, ומני אז הקפיד לשנן דרכי מילוט בכל פעם שנקלע לסלונים חברתיים. במלים אחרות, שאלתה של הנסיכה מחדדת את מה שליבוביץ אהב לכנות "הבעיה הפסיכופיזית". יצור תבוני מהמאדים שהיה מגיע לכאן היה עולה על הפרדוקס תכף ומיד.
בעיית הנפש והתנועה שהנסיכה אליזבט הגדירה בצורה כה חיננית מובילה לחיפוש אחר החולייה החסרה. החולייה החסרה מגדירה ריק, והריק הוא ביטוי אחר לגעגוע. את הריק/געגוע צריך למלא, וכך אנו נעים במרווח שבין האביר על הסוס הלבן שלעולם לא מגיע עדי נסיכה, למשיח על החמור הלבן שבעולמנו כבר לא יגאל לעולם.

אלישע בן אבויה (אחר). אחד מארבעה שנכנסו לפרדס (שלושת האחרים הם רבי עקיבא, בן עזאי ובן זומא). הציץ, כפר בעיקר וקיצץ בנטיעות. אלישע בן אבויה היה חברו של רבי עקיבא, גדול הדור. ההצצה שלו בעולמות העליונים גרמה לו שלא לקבל את הברירה האלוהית אף על פי שהבין אותה, ומאחר שהבין לא ניתן היה להרגו או להפכו למשוגע. מבחירתו החופשית כפר בעיקר ומאז הפך ל"אחר" – הזר האולטימטיבי.

אלכימיה. דיציפלינה הלניסטית שהגיעה לשיאה במאות השלישית והרביעית לספירה, עם כתבי זוסימוס ופרשניו.
האיניציאציה ושינוי המצב שבעקבותיו מתרחשת הטרנסמוטציה האיכותית של הפרט נמצאים מאז בשימוש כדי לזרז, באמצעות פעולות מאגו-אלכימיות, את ביאת הגואל.

אלכסנדר הגדול (331-362 לפנה"ס). הכובש המקדוני הגדול ראה עצמו כאל וכגואל. כיבושיו את המזרח הביאו גם לקירוב רעיוני בין תרבויות גדולות ונתנו דחיפה עצומה לרעיון הגואל המשיח.

אלרואי דוד (1190-1155). יהודי פרסי מהעיר עמאדיה שהכריז על עצמו כמשיח. נמנה עם משכילי הדור, וסביבו התקבצו אנשי חיל מבגדד, מוצאל ומקומות אחרים. תכנן להקים צבא להילחם במלך הפרסי ולאחר מכן לצאת לשחרר את ירושלים. לבסוף, כשנעשה אלרואי מסוכן מדי, שיחד שר העיר עמאדיה את חותנו וזה הרגו כשהוא ישן במיטתו.

אמדיס דה גאולה. רומן אבירים מראשית המאה ה-16, ספרד.

אמון מנוא. משרתו ובן-בריתו של סמאל. הדרך לגאולה עוברת בקשירתו ובביטול כוחו. ר' מקרה ר' יוסף דילה ריינה (יפורט בערך דילה ריינה, שטרם נכתב).

אמיר"ה. כינוי למשיח שבתאי צבי: אדוננו מלכנו ירום הודו.

אמריקה. ראה קפקא (טרם נכתב).

אמשה ספנטה (Amesha Spenta). באווסטית: "המיטיבים בני האלמוות". שבעה מתווכים בין הרוח המיטיבה ((Spenta Mamyn, בנו של האדון העליון אהורה מזדה, ובין האנושות. מי שבוחר בדרך של שבעת בני האלמוות המיטיבים מגיע למצב המכונה מאגה (Maga) ומסוגל לפגוש אותם ולהתאחד עם הרוח המיטיבה. דוגמא מוקדמת לגאולה פרטית.

אספרמוס אה-טי. מחכים אנו לך... קריאת הגעגועים של חברי כת הדונמה לאהובם שבתאי צבי.

אמת. הפרדוקס הוא מסימניה.

אנטרופיה. למערכות פיזיקליות יש לא רק אנרגיה וטמפרטורה אלא גם ערך הקרוי אנטרופיה, הגדל עם הזמן בכל מערכת סגורה, ומגיע לשיעור המרבי כאשר המערכת שרויה בשיווי משקל. זהו מה שמכונה החוק השני של התרמודינמיקה. התקבל עוד במאה ה-19 כאקסיומה הנובעת מהניסיון.
התרמודינמיקה היא צורת חשיבה יותר מאשר אוסף של חוקים פיזיקליים אוניברסליים. לענייננו, ניתן להסתכל על המחזוריות גלות-משיח-גאולה כעל עוד חוק טבע המאשש את קיומה של חוקיות אנטרופית.
משיח שהוא אנרגיה ו/או אינפורמציה חיצונית למערכת שהיא ההיסטוריה מוציא אותה משיווי משקל ומעביר אותה למצב של גאולה. כאשר מכלה המערכת החדשה את זמנה ואת האנרגיה הפנימית שלה, היא גוועת עד שאינפורמציה חיצונית לה, קרי, משיח, מגיעה ומשנה אותה, וגורמת למצב היסטורי חדש, מצב של גאולה, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה עד קץ הזמנים.

אני מאמין. 13 עיקרים: א. מציאות הבורא; ב. אחידותו המוחלטת; ג. שלילת גשמותו המוחלטת; ד. קדמותו ונצחיותו; ה. החובה להתפלל רק לו לבדו; ו. אמיתות דברי הנבואה; ז. אמיתות נבואת משה; ח. מתן תורה מן השמים בידי משה; ט. שלילת התחלפות התורה והשתנותה; י. ידיעתו הכוללת של אלוהים; י"א. שכר לצדיקים ועונש לרשעים; י"ב. ביאת הגואל; י"ג. תחית המתים.

אני ראשון ואני אחרון. אלפא ואומגה, האות הראשונה והאות האחרונה באל"ף-בי"ת היווני, המשולבות יחדיו הן אחד המונגרמים המציינים את ישו.

אסראא. מסע הלילה של מוחמד. לפי המסופר ערך מוחמד עוד בחייו מסע מסתורי, תחילה לירושלים ואחר-כך לגן-עדן, שבו הותר לו להתקרב עד מרחק מסוים מהאל ולראותו פנים אל פנים.

אקסטזי. "...ואז איזה חמור גדול וטיפש נופל עלי ומחבק אותי ומתנצל ואני מרביץ לו בבטן השרירית והחזקה שלו ומודה לאלוהים שאנחנו על אקסטזי במועדון הזה ולא שיכורים" וכו'.

אר"י. ר' יצחק לוריא אשכנזי (1572-1534). האר"י שבחבורת מקובלי צפת, ששמו הלך לפניו בקרב חכמי צפת שלאחר גירוש ספרד כאיש אלוהים קדוש. תלמידו של הרמ"ק (ר' משה קורדוברו).
קבלת האר"י הופצה על-ידי תלמידיו ר' חיים ויטאל, ר' יוסף בן טבול ור' ישראל סרוג (סרוק). בשנת 1650, בתקופת גילויו של שבתאי צבי, דור אחד בלבד לאחר התפשטותה של קבלת האר"י, שלטה קבלה זו על עולם המחשבה ובעיקר על התיאולוגיה היהודית כמעט ללא מיצרים.
מרשימות האוטוביוגרפיה של תלמידו הבכיר ר' חיים ויטאל, אנו למדים שהוא חשב כי האר"י ראוי היה להיות משיח, וכמוהו גם את עצמו (רק הדור לא היה ראוי).

ארמליוס. האחרון בשרשרת המלכים הזרים שצריך לגבור עליהם כדי שאפשר יהיה להגיע לאחרית הימים ולגאולה. מבאי ביתו של השטן, שיעמוד במלחמה עם שני המשיחים; את משיח בן יוסף ינצח ויהרוג ואילו משיח בן דוד יכריע אותו. מופיע בנבואת זרובבל.
(נבואת זרובבל מתוארכת קרוב להופעת האסלם, בסביבת שנת 628 לספירה).

ארקטור בוב. "בוב ארקטור חשב לעצמו, כמה בוב ארקטורים יש? מחשבה מוזרה ודפוקה לגמרי. שניים שאני יכול לחשוב עליהם, חשב זה שקוראים לו...". מתוך "סורק אפילה" (פיליפ ק. דיק).
בוב ארקטור שהוא פרד, סוכן סמוי של מחלק הסמים, הופך בהדרגה למשתמש כבד ולסוחר סמים פעיל. כך הוא נקלע אל תוך מעגל אינסופי כמו אורובורוס, הנחש שנושך את זנבו שלו. הגואל והנגאל שהוא גם אויבו המושבע ביותר של עצמו.

אשר למלין. בשנת 1502 הופיע באוסטריה ובסביבתה של וינציה מתנבא ששמו אשר למלין, שאמר על עצמו שהוא בא לבשר את בואו של המשיח. הצליח לסחוף את הקהל. גם לאחר שנבואתו לא התגשמה המשיכו רבים להאמין כי החטא גרם לכך שהתשובה לא היתה שלמה, ורק לכן לא הגיע המשיח.

אשראק. אור אלוהי מטאפיזי. מתייחס לחוכמת הנסתר הקדומה של המזרח (שארק היא המלה הערבית ל"מזרח").

אתא-טורק, כמאל (1881-1938). אבי הטורקים. נולד בסלוניקי והתחנך בבתי-ספר של כת הדונמה (כת שבתאית). כמה מבכירי הטורקים הצעירים היו בנים למשפחות שבתאיות, וסימן-שאלה מרחף גם מעל מוצאו של אתא-טורק. שבתאי צבי ניבא שהוא עצמו יפיל את שלטון הסולטן וישלוט תחתיו; אם אכן היה אתא-טורק בן לאחת משלוש קבוצות הדונמה (כלומר, צאצא לא ישיר של שבתאי צבי עצמו), ניתן לראות את המהפכה שהצליח לחולל – המהפכה הגדולה ביותר בעולם המוסלמי המודרני, שכללה הכפפה של האימפריה המוסלמית האחרונה לשלטון חילוני ושינוי השפה של אומה שלמה – כהגשמה של הנבואה.