צביקה קנטור, ראיון מתוך גליון "סטודיו" 35

אתה דולה מתוך שפת המחשב דברים חזותיים זרים אלה לאלה. וכשאתה מחבר ביניהם נוצרת פרדוקסליות. לא רק חזותית, אלא גם רעיונית. קראת ליצירה שהופיעה ב"סטודיו" "קולאז' האושר". היו בה חיבורים צורניים מוזרים, שלא הפיקו תחושה של אושר ובכל זאת היא נקראה כך...
"אני לא יודע למה קראתי לה 'קולאז' האושר'. מי בעצם קרא לה כך?".
אתה קראת לעבודה בשם הזה.
"'קולאז' האושר' הוא שם היכול אולי להגדיר את התערוכה הנוכחית. אולי היא קולאז' של אובייקטים שיעשו אותנו מאושרים. אולי".
אתה הולך אל אמנים "עתיקים" ודולה מהם מיני דברים שאולי מתחברים לתקופה שלנו.
"אני לא יודע, אולי זה לא מתחבר, אולי זה החיבור שלי בלבד, אולי אני רק מהמר על החיבור הזה".
העולם שברויגל תיעד לא היה בעצם עולם כל-כך נהנתני. הוא לא יצר את מעוזה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
"כשאנחנו נכנסים לחנות רהיטים, נדמה לנו שאנחנו נמצאים באינספור אפשרויות של ריהוט. כשאנחנו חיים אנחנו מרגישים שלפנינו אפשרויות בלתי מוגבלות. אנחנו חייבים להרגיש כך, למרות שהדברים הם בסופו של דבר די מוגבלים".
עדיין אינני מבינה בדיוק במה, בעצם, משפיעים עליך ברויגל ובוש. בתקופה? האם הם חיו בתקופה המזכירה לך את ימינו?
"אם יש לי יחס, זהו יחס חברתי מסוים. אני לא רוצה לקרוא לעצמי אמן פוליטי או חברתי, אבל יש לי היבטים מאוד מסוימים על העולם ההוא ועל העולם היום, והצופה יצטרך לגלותם בעצמו".
ומה בדבר הפרשנויות הרבות האפשריות לפסלים שלך?
"העבודות שלי די מטעות. הן מגלות ומטעות בו-זמנית. בשעה שהמינימליזם לא העז להסתכן בעשיית כמה דברים בעת ובעונה אחת, אני מביא את הצופה למצב של סימפטיה, ופתאום הוא מגלה דברים שלא נעימים לו. הבסיס של עבודותי בנוי בעיקרון על האסוציאציות החופשיות של הצופה. אני לא רוצה שהצופה יראה את עצמו בראי של מיתוסים. אמן פוליטי, למשל, יראה לצופה, סליחה על הביטוי, זין בעין, ואז נראה שכל העולם שלנו מחורבן. אני לא מנסה להראות איך מרימים רגליים, או איך דמעות משרשרת פנינים יורדות מעיני חמורים. את יכולה להבין מזה דברים רבים, אבל לא להזדהות עם זה. אי-היכולת להזדהות עם העבודות פותח פתח לאפשרויות רבות, שאין בהן מצב אפשרי אחד".
מהם ההבדלים שאתה מוצא בין התערוכה הזו לבין התערוכות שקדמו לה?
"דבר מוביל לדבר. לא השתניתי באופן רדיקלי. הרוח לא השתנתה. אומרים לי שיש ברוח שלי הומור, אבל אני, אינני מוצא הומור במה שאני עושה".