שוטף ומתמלא / ביקורות
| אביב "יומנגו" | 2005-07-30 15:31:50 |
תוכנה חופשית, Copyleft, לותר בליסיט, ווו מינג.
"תוכנה חופשית" היא עניין של חירות, לא של מחיר. כדי להבין את העיקרון, צריך לחשוב על "חופש" כמו ב"חופש הביטוי" ולא כמו ב"הכניסה חופשית".
תוכנה חופשית נוגעת לחופש של משתמשים להריץ, להפיץ הפצת-המשך, ללמוד, לשנות ולשפר את התוכנה. ליתר דיוק, הכוונה היא לארבעה סוגים של חירות למשתמשי התוכנה :
* החופש להריץ את התוכנה לכל מטרה שהיא (חירות 0).
* החופש ללמוד איך תוכנה עובדת, ולשנות אותה לצרכיהם (חירות 1).
* החופש להפיץ עותקים בהפצה-חוזרת כדי שיוכלו לעזור לשכנות שלהן, למשל (חירות 2).
* החופש לשפר את התוכנה ולשחרר את השיפורים שלהם לציבור, כך שכל הקהילה תרוויח (חירות 3).
תוכנה היא חופשית אם למשתמשים יש כל החירויות הללו.
כדי שתהיה משמעות לחופש לשנות תוכנות ולפרסם גרסאות שעברו שינוי, חייבת להיות לכם גישה לקוד המקור של התוכנה. נגישות של קוד המקור היא תנאי הכרחי לתוכנה חופשית.
לקריאת הטקסט המלא, לחצו כאן.
מתוך הוויקיפדיה:
Copyleft הוא רשיון אינפורמציה (תוכנה, מסמכים, סרטים וכו') המבטיח את חופש השימוש בה. השם Copyleft הוא פרפרזה על המונח copyright, שמגביל את חופש השימוש באינפורמציה.
המוטיבציה שמאחורי המצאת המושג היא הרצון לשמור על החופש של המשתמש באינפורמציה.
תחילה דובר בעיקר בתוכנה. תוכנה חופשית למשתמש היא תוכנה שהמשתמש יכול להריץ, ללמוד, לשנות ולהפיץ, ותוכנה שלא צורף אליה שום מסמך משפטי היא על כן תוכנה חופשית למשתמש המקבל אותה. ואולם, גוף עסקי עשוי להחליט לאמץ את התוכנה החופשית הזאת, לשנות בה דבר-מה ואז להפיץ או למכור אותה ללא קוד המקור. במקרה כזה המשתמשים כבר אינם מקבלים תוכנה חופשית; הרי נגזלה מהם האפשרות לשנות ולהבין אותה.
דוגמה בולטת למצב כזה, של פגיעה בחופש השימוש וההפצה, הוא מערכת ה-X Windows שפותחה ב-MIT כמערכת חופשית לחלוטין. חברות מסחריות השתמשו בה ומכרו גרסה סגורה שלה תחת שמן. רשיון Copyleft נועד למנוע מצב כזה: הוא מונע הפיכה של התוכנה לתוכנה שאינה חופשית. בפשטות, הרשיון אומר למשתמש המקבל את התוכנה כך: מותר לך להריץ, ללמוד, לשנות, לפרק, להפיץ ולמכור את התוכנה. אסור לך למנוע את החופש הזה מהאנשים שאתה נותן או מוכר להם את התוכנה (אותו דבר נכון גם לגביהם, כמובן).
Copyleft, חשוב להבין, אינו סתם משחק תיאורטי במושגים. הוא מכשיר הכרחי ליצירת תרבות וקהילה של קוד חופשי. ללא Copyleft, כל מאמץ של קהילת הקוד החופשי יכול היה להילקח על-ידי חברות קנייניות שישתמשו בו לצרכיהן ויהפכו אותו לתוצר קוד סגור.
גם האינפורמציה שבאנציקלופדיית ויקיפידיה, שממנה נלקחה הגדרה זו, מוגנת על-ידי Copyleft. כותבים רבים מתנים את המשך תרומתם בהבטחה שהתרומה שלהם תישאר חופשית תמיד.
לותר בליסיט האיש היה שחקן כדורגל בריטי ששיחק באיזו נבחרת איטלקית (אולי ברומא, אולי במילאנו. אני לא זוכר) ונודע בגריעותו עד כדי כך שכונה לותר Miss It: לותר המחמיץ, בלשון הקודש ובלי החרוז.
האמת היא שהוא בכלל לא ממש קשור לסיפור שלנו. לותר בליסיט הפרויקט נולד בשנות התשעים מכל מיני שיחות ברשימות דואר רדיקליות. הרעיון היה להשתמש בשם הזה כשם עט פתוח לכל מטרה. וכך הפך לותר בליסיט לשמו של היוצר הפורה, המגוון והמפתיע ביותר: הוא יצר מוזיקה אלקטרונית משונה, ערך מסיבה מחתרתית על אוטובוס עירוני (כשהמשטרה הגיעה, כולם הזדהו כלותר בליסיט), ביצע פעולות ישירות רוחניות של שליחת אנרגיות שליליות לבניינים מרושעים, ועוד ועוד.
פרויקט לותר בליסיט ניפץ את הרעיון הבסיסי ביותר של ה"יוצר", את התפיסה שלפיה אפשר לקשר שם לאיכות או לסגנון יצירה. השימוש בשם הפך לשגור מאוד, והגיע גם לגרמניה ולספרד. מוקדי הפעילות של לותר היו בולוניה ורומא.
כעבור זמן-מה, ומטעמים שונים, הוחלט שלותר בליסיט יעשה ספוקו (טקס התאבדות יפני) ויחדל מלהתקיים. אבל קשה לצפות שהחלטה ממורכזת כזו תכובד בפרויקט כזה, מבוזר באמת, ועל כן לותר ממשיך לפרסם דיסקים, ספרים, תגובות באינדימדיה וכו' למרות התאבדותו.
לפני התאבדותו החלקית, אגב, פורסם תחת שמו של בליסיט הרומן "Q", פרי עטם של ארבעה כותבים מבולוניה. הרומן, שפורסם תחת רשיון Copyleft, הפך לרב-מכר בינלאומי, אף שהעתקת חלקים ממנו (או כולו) הותרה. אפשר להוריד אותו מאתר האינטרנט של הכותבים.
וו מינג היא מעבדת כתיבה של חמישה כותבים מבולוניה: הארבעה שכתבו את "Q" של לותר בליסיט ועוד אחד. זהו ניסוי בכתיבה, אבל גם ניסוי בקניין רוחני. הנחת היסוד של וו מינג, בכל הנוגע לזכויות יוצרים, היא שפרויקט יכול להיות בר-קיימא (כלומר, לפרנס את יוצריו) גם בלי שיוגבלו זכויותיהם של הקוראים להעתיק, לשכפל או לקרוא את היצירה בלי לשלם.
"מי שאין לו כסף לקנות ספר של וו מינג, או שאינו רוצה לקנות חתול בשק, יכול לצלם את הספר, לסרוק אותו או (הדרך הנוחה) להוריד אותו בחינם מהאתר שלנו. מאחר שהשכפול נעשה שלא למטרת רווח, אין לנו שום בעיה עם זה. לעומת זאת, אם הוצאה לאור ממדינה אחרת רוצה לתרגם ולפרסם את הספר, או אם מפיק רוצה לעשות ממנו סרט, השכפול הוא למטרת רווח. אז האנשים האלה צריכים ליצור איתנו קשר ולשלם לנו. מן ההגינות שגם אנחנו נרוויח. בסופו של חשבון, הרי אנחנו כתבנו את הספר".
(וו מינג מס' 1 מסביר קופילפט לילדים)
האתר של וו מינג ורשימת הדיוור שלהם משמשים אמצעי לקישור של קהילת קוראים. ברשימה ובאתר נערכים דיונים בנושא כתיבה שיתופית והפוליטיקה של הקניין הרוחני. כמה ממשתתפי האתר כתבו לאחרונה, במשותף, רומן שעתיד להתפרסם בקרוב.