נשים רדיקליות

13.1.05
לא צריך תירוצים כדי לכתוב על אמה גולדמן. היא אמנם חיה לפני מאה שנה ובצד השני של העולם, אבל היא הרי מהא/נשים שתפישת העולם והחיים שלהם - האמונה באנרכיזם, בחופש הדיבור, בחינוך רדיקלי, בזכויות עובדים, בחופש מיני ובאמצעי מניעה, בין היתר - פשוט הכי רלבנטיים לחיים שלנו פה. אבל גם בלי תירוץ יכולה להיות סיבה, והפעם זו התערוכה שהרימה אוניברסיטת חיפה לזכרה, לצד כנס שלם על נשים רדיקליות. "מארב", שמאוד אוהב לכתוב על תערוכות (ועל נשים רדיקליות), שלח רדיקלית משלו להתרשם. האמת? התערוכה מאכזבת, וממש אין צורך לנסוע עד המגדל של אוניברסיטת חיפה. אפשר לראות את כל התערוכה ברשת, ולחלל אין שום ערך מוסף. אפילו להפך. היום, כשהכל נגיש ברשת, לא מספיק להדפיס כמה תמונות ישנות ומסמכים ולתלות אותם בלובי.
אשה אחרת שהרימו לכבודה תערוכה היא חדוה שמש, אוצרת הגלריה-החדשה באיצטדיון טדי, ירושלים. קבוצת אמנים, רובם מהגרים מרוסיה, רצו להביע את רגשותיהם החמים כלפי שמש, שעומדת איתם בדיאלוג כבר כמה שנה, שנתנה להם מקום להציג בו את עבודותיהם והפכה את הגלריה-החדשה לביתם. מבחינת צניעותה, הגלריה בטדי, שמציגה אמנות עכשווית בירושלים כבר חמש שנים, היא אנטיתזה לתערוכה של סיגלית לנדאו בביתן הלנה רובינשטיין שבתל-אביב. התערוכה של לנדאו בהחלט מרשימה, חסרת תקדים בהיקפה, מעלה הרבה שאלות ודורשת הרבה התייחסות. "מארב" יתייחס לתערוכה וללנדאו בקרוב, אבל אתם הרי לא צריכים לחכות שנזיז את התחת שלנו ונכתוב עליה בעצמנו; במדריך התערוכות שלנו הדיון על לנדאו כבר התחיל, ואתם מוזמנים מאוד להשתתף. בכלל הגיע הזמן שתתחילו להשתמש יותר במה שאתר מציע - בלוח האירועים, בתגובות, בחדשות.
ובהזדמנות זו: אשה מעוררת מחלוקת אחרת, שבניגוד לגולדמן חיה בינינו, היא טלי פחימה. חבריה הרימו למענה אתר פשוט ופרקטי, שמאפשר להבין את האבסורד שבכתב האישום נגדה. כרגע פחימה אמנם נמצאת בעמודי האקטואליה ולא באלו של האמנות והתרבות, אבל אתם יודעים: אנחנו אוהבים להקדים את כולם.