שדה האמנות בישראל: למה שליחת תיק עבודות לגלריה מצמצמת את סיכוייכם להציג בה?
סוציולוגים של האמנות מניחים שיצירות אמנות נטענות בערך אסתטי, איכותי או כלכלי באמצעות תהליכים חברתיים. היות שאין מדדים אובייקטיביים ומדויקים הקובעים מהי יצירת אמנות איכותית, ההערכה של עבודות האמנות נקבעת תוך אינטראקציה בין הסוכנים החברתיים הפועלים בשדה האמנות. במאמר זה אני מבקשת להתחקות אחר אסטרטגיות הפעולה שבהן נוקטים השחקנים המרכזיים בשדה האמנות בישראל כדי לשמר או לשפר את עוצמתם (2). טענתי המרכזית היא שהפרקטיקות, ובעיקר התפקידים והמיצוב של השחקנים ברשת האמנות נגזרים מהאלמנטים המבניים של השדה (3). עבור שחקנים מסוימים המבנה הרשתי מספק הזדמנויות לניעות חיובית, כוח והשפעה, ואילו עבור אחרים הוא מייצר אפשרויות ניעות מוגבלות ומחייב תלות בשחקנים אחרים בעלי עוצמה. הדיון יתמקד בבעלי גלריות מסחריות ואוצרים עצמאיים ומוזיאליים.
חרף העובדה שלעבודת האוצרות אין קיום ללא האמנים, המספר הרב של האמנים לעומת מספרם הדל של האוצרים וחללי התצוגה הנחשבים מעניק לאוצרים עמדה כוחנית פוטנציאלית. מבנה זה של השדה, לצד העשייה האוצרותית – המחייבת תהליכי סינון של אמנים – מסמן את האוצרים כשומרי סף בלתי נגישים עבור מרבית האמנים ברשת האמנות בישראל. הדבר נכון בעיקר כאשר מדובר באוצרים בעלי השפעה, כדוגמת האוצרים במוזיאונים המרכזיים; יכולתם לשתף אמנים בתערוכות מוזיאליות, כל שכן להצביע על עבודות מסוימות כמומלצות לרכישה על-ידי המוזיאון, מחדדת את תפקודם כשומרי סף המסננים ומעצבים את מה שייכנס לקאנון האמנותי. לתהליכי הסינון הללו תהיינה השלכות היסטוריות על כתיבת תולדות האמנות בישראל. אין תמה, לכן, שהאוצרים נתפסים כמוקדי כוח ברשת ושאמנים רבים מבקשים את הקשר עם האוצרים מהמוזיאונים המרכזיים כדי לזכות בחשיפה ובהוקרה.
רוצים דריסת רגל בשדה האמנות הישראלית? אל תדאגו, נמצא אתכם
דרך נוספת לפיתוח קריירה אמנותית מצליחה היא התקשרות עם גלריה.
קשר עם גלריה מסחרית מרכזית יאפשר את נסיקתן המהירה והבטוחה ביותר של קריירות האמנים. הגלריות הן מחוז חפצם של אמנים רבים, בפרט הצעירים שבהם, המשתוקקים לקדם את הקריירה האמנותית שלהם ולנוע לעבר ליבת הרשת. הגלריות מצדן משקיעות את מרב ומיטב המשאבים באמניהן, אולם זוהי גם אחת הסיבות לכך שמספר אמני הגלריה מוגבל, וקיים מנגנון אשר מסנן את האמנים הפונים אל הגלריה. אין זה מפתיע, אפוא, שאמנים רבים חשים שהקריירה שלהם תלויה בגלריסטים. התלות הגבוהה של האמנים בהם, לעומת חוסר ההדדיות בצורך לקשר מצדם, מחזקים את מעמדם של בעלי הגלריות המסחריות המצליחות כשומרי סף.
מרבית הגלריסטים המרכזיים נוטים לבחור אמנים על-ידי פנייה ישירה מצדם ולא מתוך עיון בתיקי עבודות שמעבירים אליהם האמנים. אני טוענת שהעדפתם של הפעלנים המרכזיים לפנות בעצמם אל האמנים נגזרת מרצונם למצב את עצמם כשומרי סף בלתי מעורערים ולהתחיל את ההתקשרות מעמדה של כוח. התפיסה שהאמנים הפונים בעצמם לאוצרים או לגלריסטים הם איכותיים פחות אינה מתקבלת על הדעת, שהרי מדובר בעשרות רבות של אמנים, חלקם בוגרי מוסדות הלימוד המרכזיים. סבורני כי זוהי נורמה שמשליטים שומרי הסף של הרשת; נורמה ידועה ומוכרת בקרב מי שפעיל זמן-מה ברשת, או לחלופין קשור לשחקנים המרכזיים. אמנית צעירה, שלא למדה במקום ה"נכון" ואינה בעלת המשאבים והקשרים הנדרשים להצלחה ברשת, תיטה להגיש תיק עבודות לגלריות מתוך תפיסה שזו הדרך היעילה ביותר לקדם את עצמה. כך, באופן פרדוקסלי וללא יודעין, עלולה האמנית להזיק לקידום הקריירה האמנותית שלה. שוב ניכר כי קשרים עם שחקנים מרכזיים מרחיבים את הנגישות למשאבים מהותיים, עימם נמנים בין היתר ידע והכרת הנורמות של השדה.
כדי לשמר את הקשרים עם המוזיאונים, הגלריות מעדכנות את האוצרים במוזיאונים על אודות התערוכות המתקיימות אצלן ועל אודות אמנים ויצירות חדשים. האוצרים המוזיאליים הם בעלי אינטרס לקבל מידע זה, שהרי כחלק מעבודתם המקצועית עליהם להיות קשובים ומעודכנים בהתרחשויות האמנותיות האחרונות. במקביל, פוקדים האוצרים המוזיאליים את הגלריות כדי לבחון עבודות המיועדות לרכישה ולצורך שאילת יצירות לתערוכות. שימור הקשר בין שומרי הסף לבין עצמם מועיל לשני הצדדים. המוזיאונים מקדמים את אמני הגלריות, מאשרים את איכות ועלות עבודותיהם, וממשיכים לחזק את מעמדן המרכזי של הגלריות ברשת. הגלריות מצדן מעדכנות את האוצרים המוזיאליים באופן עקבי, ובתוך כך חוסכות מהם את "מאמץ" ההליכה לסטודיות האמנים. כך מוצגים באופן מחזורי אותם אמנים ויצירות בעלי נראות קבועה ברשת, ושמרנותו של הממסד המוזיאלי מתגלה במערומיה. התנהלות דומה מתרחשת ביחס ליצירת קשרים ומסלולי קריירה ברשת האמנות הבינלאומית.
גם בכל הקשור למפת האמנות העולמית עומדים שומרי הסף על משמרם. הם מספקים הזדמנויות למי שהם תופסים כראויים, ומונעים אותן ממי שלא מתיישב עם הטעם האמנותי שלהם. שחקנים המקיימים קשרים עקביים עם חו"ל זוכים להערכה בקרב חברי הרשת. היות שהגלריות המסחריות מעוניינות לקדם את עצמן ואת אמניהן, הן פועלות רבות לפיתוח ולהרחבת קשריהן כדי להשתלב ברשת האמנות הבינלאומית. התנהלות הגלריסטים בכל הקשור לחו"ל היא בעלת דפוסים דומים לאלה של הסקאוטרים בתחום הספורט. תפקיד זה הוא, לטענתי, תת-קבוצה של שומרי סף ברשת האמנות בישראל.
הגלריסטים נוקטים פרקטיקות עבודה מגוונות כדי להבליט את אמניהם בשדה הגלובלי: הם נוטלים חלק בירידים בינלאומיים חשובים, שם הם דואגים לחשוף את אמניהם ולהפיץ חומר על אודות הגלריה ואמניה. כמו כן הם נפגשים עם גלריסטים, אוצרים ואספנים בינלאומיים, כדי שאלה יכירו את אמניהם וישתפו אותם בתערוכותיהם או אוספיהם. לעתים הם אף מעוניינים שגלריה בחו"ל תייצג במדינתה את אמן הגלריה מישראל. הצד השני של המטבע הוא הזמנתם של אוצרים ובעלי גלריות מחו"ל לישראל כדי שיוכלו להכיר מקרוב את אמני הגלריה ועבודותיהם, וכדי לחזק את הקשרים עימם. לרוב מדובר בדמויות משמעותיות ממפת האמנות העולמית, פעלנים בעלי יכולת לקבוע טעמים ולהשפיע על מגמות אמנותיות. שחקנים אלה הם שומרי הסף של רשת האמנות העולמית, והם בעלי פוטנציאל השפעה על התפתחותן של קריירות האמנים הישראלים במדינות שונות בעולם. שומרי הסף של רשת האמנות בישראל מקיימים קשרים עם שומרי סף של מדינות אחרות בעולם, ובדרך זו עוצמתם מוכפלת.
כסקאוטרים של עולם האמנות, שעה שהגלריסטים מנסים לחשוף את אמניהם בפני גורמים בעלי השפעה מחו"ל – חלקם סקאוטרים בעצמם – הם גם דואגים להציג אצלם אמני גלריות בעלות שם בינלאומי. לא אחת אף מייצגים הגלריסטים את האמנים הללו בעצמם. מהלך זה מאפשר למתעניינים בתחום להיחשף לאמנות בינלאומית עדכנית. מלבד זאת, הוא מחזק את תדמיתן הזוהרת של הגלריות ומאשש את עובדת היותן בעלות קשרים עם חו"ל. באופן הזה מעלות הגלריות המסחריות את יוקרתן – המקומית והבין-לאומית – וממצבות ואף מחזקות את עמדתן כשחקניות מרכזיות ומבוקשות.
לצד הגלריות, גם האוצרים העצמאיים המרכזיים מתפקדים לא פעם כסקאוטרים. אוצרים אחדים מאפשרים השתתפות אמנים מחו"ל בתצוגות בישראל, מן הצד האחד, ומספקים הזדמנויות חשיפה בחו"ל עבור אמנים ישראלים, מן הצד האחר. לעתים פועלים האוצרים לבדם (למשל, משלבים אמנים בתערוכות שהם עורכים בחו"ל), ולעתים הם פועלים תוך קישור האמנים לסקאוטרים ממדינות אחרות, כגון גלריות, אוצרים, אספנים או מבקרים. קשרים ענפים של אוצרים עם פעלנים בינלאומיים בעלי עמדה יכולים, אפוא, להוות מקפצה משמעותית עבור אמנים הקשורים אליהם, בפרט כאלה שאינם קשורים לגלריות (למרות שאין זה המקרה הנפוץ).
העובדה שהסקאוטרים מישראל קשורים לסקאוטרים אחרים ברשת האמנות העולמית מאפשרת להם לסנן את האמנים שיקושרו לאוצרים המשמעותיים בחו"ל. אלה האחרונים, על-פי רוב, אינם בעלי בקיאות מספקת בכל הנוגע לאמנים הפועלים בישראל, ועל כן יסתמכו על דבריהם של האוצרים והגלריסטים הישראלים שאליהם הם קשורים. התנהלות זו של השחקנים ברשת, המבוססת על קידום דיפרנציאלי של אמנים באמצעות תיווכם האקסקלוסיבי של הגלריסטים והאוצרים, מחדדת את הקושי של אמנים שאינם מקושרים לשומרי הסף לפרוץ את חסמי הכניסה העומדים בפניהם. היא גם מאששת את עובדת היותם של האוצרים בעלי השם שומרי סף בלתי נגישים בישראל ובעולם.
מכאן עולה כי שדה האמנות בישראל הוא ריכוזי ושמרני במהותו. מבנה השדה והתפקידים הנגזרים ממנו מעצימים את השפעתה של קבוצה מצומצמת של פעלנים, הממקסמים את סיכוייהם לשמר את מיצובם המרכזי. השחקנים האחרים נאלצים לפעול במסגרת ההגבלות המבניות ולהתאים את עצמם לדרישות ולטעמים של חברי הרשת המרכזיים. התלות המבנית של השחקנים המעוניינים להשתלב בשדה, בפרט האמנים שבהם, מונעת מהם את הנגישות למשאבים קריטיים, אשר יכולים לסייע להם בפיתוח קריירה אמנותית מצליחה. התנהלות זו של שחקני הרשת המרכזיים אינה מאפשרת גילויים של אמנים חדשים וייחודיים, ואינה מעודדת פעילות אמנותית אקספרימנטלית, כי אם משחזרת ומשעתקת את הנבחרת הקבועה של אמני הגלריות המרכזיות.
מאמר זה עסק במבנה היחסים החברתיים ובהשלכותיו על טיב יחסי השחקנים, מיצובם ופרקטיקות הפעולה שלהם. פרק נוסף בעבודה עוסק במהלכים של הסוכנים החברתיים אשר אינם בהכרח מותנים על-ידי מבנה השדה. הסוכנות החברתית, כך מתגלה, דווקא מסוגלת לפתח וליישם אסטרטגיות ניעות במסגרת ההגבלות המבניות של הרשת, ואף לשנות את מבנה הרשת.
--------------------------------------------------------------------------------------------
1. המאמר מתבסס על עבודת גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת תואר מוסמך האוניברסיטה, שנעשתה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, בהנחייתו של ד"ר אסף דר. המחקר נמשך כשנה וחצי, בין ספטמבר 2002 עד מרץ 2004. הנתונים נאספו מתוך 35 ראיונות עומק שנערכו עם השחקנים השונים הפועלים בשדה האמנות בישראל, ובאמצעות ניתוח תוכן של 43 כתבות שנלקחו ברובן מהעיתונות המודפסת.
2. בחרתי לכנות את שדה המחקר "שדה האמנות בישראל" ולא "שדה האמנות הישראלי", שכן לא כל השחקנים הפועלים בישראל תופסים את עצמם כישראלים.
3. חקר הרשתות מנסה להבין מבנה חברתי מעבר להשפעתן של נורמות ומאפיינים אישיים, על-ידי תיאור דפוסי הקשרים בין החברים ברשת.
