והתמודדות עם הדיסוננס העולה מההגדרה יהודי-פלסטיני
אורנה בן שטרית מצלמת וכותבת על האמנים אשר משתתפים בפרויקט "מזרחיות וערביות באמנות חדותית בישראל", מידי שבוע נפרסם במארב אמן שמשתתף בפרויקט:
מיכה שמחון, צלם, בעל תואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית, ומרצה בתחום. כשהיה שמחון בן 35 עזב קריירה אקדמית ויצא ללימודי צילום בבית~הספר לצילום מוסררה שבירושלים. "הצילום לקח אותי בשבי", הסביר. "כשאני רוצה ליצור, אני עובר לצילום. האקדמיה היא לא המקום שבו אני יכול להמציא את עצמי".
שמחון הציג בתערוכות קבוצתיות שונות, ומתמקד בעבודות צילום סטודיו העוסקות בנושאים חברתיים כמו מגדר, מוגבלים והיחס אליהם, ותפיסות יופי וגוף.
"הסעודה האחרונה", תצלום צבע, מפרויקט רנסנס נשי
"גירוש מגן-עדן", תצלום צבע, מפרויקט רנסנס נשי
משפחתו של שמחון הגיעה לפלשתינה ממרוקו הספרדית לפני כ-150 שנה. אביו וסבו נולדו בארץ, וחיו בחיפה כבני המיעוט היהודי. באותם ימים התרכזו היהודים בשני מוקדים בעיר: חרת' אליהוד (סמטת היהודים בעיר התחתית של חיפה) וערד אליהוד (כיום אזור הצ'ק-פוסט). אביו של שמחון, שגדל והתחנך עם שכניו הערבים, מספר על חיי חברה ועל חיי מסחר משותפים. בפרעות נגד היהודים הגנו על בני המשפחה שכניהם הערבים.
בפגישה עם ד"ר עראף אבו-רביע, ראש המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת באר-שבע, הופתע שמחון לגלות כי חתך דיבורו של הדוקטור דומה באופן מפתיע לזה של אביו וסבו שלו: דיבור בערבסקות.
על רקע זה הגיע שמחון להכרה שסבו, מכלוף שמחון, הוא "יהודי-פלסטיני", שהרי נולד בפלשתינה, ושפתו ותרבותו התפתחו בה. דווקא בינו לבין היהודים האירופים ניכרו פערים גדולים.
אמו של מיכה, אסתר שמחון, עוסקת זה למעלה מחמישים שנה באמנות המכונה "אמנות נשים": רקמה, גובלנים, קרושה ומקרמה, קרמיקה, אמייל, ויטראז' ועוד. סלון ביתה הוא גלריה ובה תצוגת קבע של כמה מעבודותיה. אין לה השכלה אמנותית מסודרת, אף שלמדה בכמה קורסים במסגרות פנאי. חלומה ללמוד בבצלאל נגנז בשעתו בשל הצורך הדוחק בפרנסה.
מיכה ואסתר משתפים פעולה אמנותית לראשונה בעבודה שתוצג במסגרת הפרויקט, "ממכלוף ועד מיכה". בעבודה מוצגת רפרודוקציה של ציור דיוקן של הסב, מכלוף שמחון, שצויר בחיפה ב-1952, ולצדה עבודת גובלן של אסתר, המבוססת על דיוקן עצמי שצילם מיכה ובו הוא יושב בתנוחה ובתאורה דומות לאלו שבדיוקן. העבודות מתייחסות למיכה כאל ממשיך שמו של מכלוף, שעל שמו אכן נקרא, ועוסקות גם בהתערבות של דור אחד בדור אחר: מיכה היוצר רפרודוקציה של מכלוף, אסתר שרוקמת את דיוקן בנה ויולדת אותו שנית מתוך הבד.
בציור מוצג הסב עם שפם, מראהו ערבי/טורקי כפי שהיה נהוג באותה עת. מן העבודה כולה עולה גם התמודדות עם הדיסוננס העולה מהציור ומההגדרה יהודי-פלסטיני.