עאבד עאבדי

פליטות, נטישה, עקירה ודויד רוברטס

אורנה בן שטרית מצלמת וכותבת על האמנים אשר משתתפים בפרויקט "מזרחיות וערביות באמנות חדותית בישראל", מידי שבוע נפרסם במארב אמן שמשתתף בפרויקט:

עאבד עאבדי, צייר ופסל, נולד למשפחה ותיקה בחיפה ב-1942.
אח של סבו עבד אלרוחמאן אלחאג', ראש העיר חיפה בשנים 1920-1927.
היה חבר פעיל שנים רבותבמפלגה הקומוניסטית, וכתב ופירסם קריקטורות בעיתון "אלאיתיחאד". ב-1970 סיים לימודי תואר שני בבית-הספר הגבוה לאמנות בדרזדן, מזרח גרמניה. מאז הוא יוצר בסגנונות ובחומרים שונים ומגוונים. עבודות האמנות שלו ניזונות בעיקר מהביוגרפיה האישית והלאומית שלו. הוא עוסק בהן בפליטות, בנטישה ובעקירה, ומציג נשים קרועות פנים בתחריטים קשים, דמויות המנסות לטפס על חומה אינסופית כאשר אור זרקור עוקב אחריהן.

"החומה" (עבודה חדשה)

בסדרת עבודות מ-2004 מתכתב עאבד עם צייר מהמאה ה-18, דויד רוברטס. ציורי הנוף של רוברטס מהתקופה שעשה כאן מקבלים פרשנות אישית ונוקבת בעבודותיו של עאבד. בסדרה זו משתמש עאבד בחומרים אמיתיים כמו אדמה, כאפיה, חבלים, גולות צבעוניות, ומתאר את הנוף בצורה גרפית ושטוחה המדגישה אלמנטים זרים וחריגים כמו הרעלת בארות מים, הגדר וכד'.

" דיאלוג עם David Roberts"  טכניקה מעורבת 

עאבד מדבר על הגירוש ב-48'. כילד בן שש הוא זוכר איך כל משפחתו, מלבד אביו, הפליגה בספינה בריטית מנמל חיפה למצוא מפלט. ההפלגה הזו נחרטה בזכרונו, והפכה לאבן דרך בחייו; המשפחה התכוונה לחזור לאחר שוך הסערה, אך הורשתה להיכנס לארץ רק לאחר כשנתיים וחצי. בית המשפחה בחיפה, שנשמר על-ידי אביו של עאבדי, הפך בינתיים לרכוש עמידר, והם המשיכו לחיות בו תמורת דמי מפתח. אחותו התחתנה ונשארה בסוריה מאז, והקשר איתה נשמר בעזרת הצלב-האדום שהעביר מכתבים לסוריה וחזרה.
נקודת ההזדהות של עאבדי עם היהודים ובעיקר ניצולי השואה שבהם נוגעת בתחושת פליטות ועקירה שחוו.
עאבד מבקש להפעיל בחיפה סדנה לאמנות חזותית שתעשה לקידום המודעות לאמנות בקרב הציבור הערבי. הוא החל את מסעו זה בהקמת פרויקטים אמנותיים של יצירת אנדרטאות ופיסול סביבתי בערים וכפרים ערביים כמו סכנין, שפרעם, נצרת, כפר יאסיף, כפר מנדא, אום-אלפחם ועוד. לטענתו, החשיפה היומיומית לאמנות ולאסתטיקה תביא ליצירת העניין והצורך באמנות גם מחוץ ליישוב. שאיפתו ותקוותו הן כי יוקם מוזיאון ערבי לאמנות בישראל.