"מארב פרטי" עכשיו ברשת

רונן אידלמן

2004-12-16 17:11:04

כבר כמה חודשים נשלח "מארב פרטי" ישר לתיבות האי-מייל של הנרשמים. עכשיו אפשר לקרוא באתר וגם להגיב

לא צריך תירוצים כדי לכתוב על אמה גולדמן. היא אמנם חיה לפני מאה שנה ובצד השני של העולם, אבל היא הרי מהא/נשים שתפישת העולם והחיים שלהם - האמונה באנרכיזם, בחופש הדיבור, בחינוך רדיקלי, בזכויות עובדים, בחופש מיני ובאמצעי מניעה, בין היתר - פשוט הכי רלבנטיים לחיים שלנו פה. אבל גם בלי תירוץ יכולה להיות סיבה, והפעם זו התערוכה שהרימה אוניברסיטת חיפה לזכרה, לצד כנס שלם על נשים רדיקליות. "מארב", שמאוד אוהב לכתוב על תערוכות (ועל נשים רדיקליות) שלח רדיקלית משלו להתרשם. האמת? התערוכה מאכזבת, וממש אין צורך לנסוע עד המגדל של אוניברסיטת חיפה. אפשר לראות את כל התערוכה ברשת, ולחלל אין שום ערך מוסף. אפילו להפך. היום, כשהכל נגיש ברשת, לא מספיק להדפיס כמה תמונות ישנות ומסמכים ולתלות אותם בלובי של המוסד.
אשה אחרת שהרימו לכבודה תערוכה היא חדוה שמש, אוצרת הגלריה-החדשה באיצטדיון טדי, ירושלים. קבוצת אמנים, רובם מהגרים מרוסיה, רצו להביע את רגשותיהם החמים כלפי שמש, שעומדת איתם בדיאלוג כבר כמה שנה, שנתנה להם מקום להציג בו את עבודותיהם והפכה את הגלריה-החדשה לביתם. מבחינת צניעותה, הגלריה בטדי, שמציגה אמנות עכשווית בירושלים כבר חמש שנים, היא אנטיתזה לתערוכה של סיגלית לנדאו בביתן הלנה רובינשטיין שבתל-אביב. התערוכה של לנדאו בהחלט מרשימה, חסרת תקדים בהיקפה, מעלה הרבה שאלות ודורשת הרבה התייחסות. "מארב" יתייחס לתערוכה וללנדאו בקרוב, אבל אתם הרי לא צריכים לחכות שנזיז את התחת שלנו ונכתוב עליה בעצמנו; במדריך התערוכות שלנו הדיון על לנדאו כבר התחיל, ואתם מוזמנים מאוד להשתתף. בכלל הגיע הזמן שתתחילו להשתמש יותר במה שאתר מציע - בלוח אירועים, בתגובות, בחדשות.
ובהזדמנות זו: אשה מעוררת מחלוקת אחרת, שבניגוד לגולדמן חיה בינינו, היא טלי פחימה. חבריה הרימו למענה אתר פשוט ופרקטי, שמאפשר להבין את האבסורד שבכתב האישום נגדה. כרגע פחימה אמנם נמצאת בעמודי האקטואליה ולא באלו של האמנות והתרבות, אבל אתם יודעים: אנחנו אוהבים להקדים את כולם.

14/12/04
לפעמים העשייה התרבותית-אמנותית בארץ היא נס פח השמן מתמיד. תקציב שבקושי יכול להספיק ליום אחד מאיר אותנו שמונה ימים. זה המצב גם ב"מארב": השמן בוער שנה ומאיר את ההיכל הצנוע שלנו ברשת כבר יותר מחצי שנה, אבל הכד הקטן ריק. למרות שאי-אפשר לסמוך על נסים, כמו רבים וטובים אנו ממשיכים לייצור תרבות ומחפשים את מקומנו בין המתייוונים ואלילי הרייטינג והפורנוגרפיה ובין פונדמנטליסטים דתיים ואנשי צבא לאומנים. אבל מהו המקום הזה? האם קולנו יישמע רק בהיכלים שמבקרים בהם אלה שכבר לצדנו? חנה, אחותו של יהודה המכבי, התערטלה והובילה למרד המכבים, ובמאמר אצלנו שואל יהושע סימון לאן תוביל ההתערטלות של ויקי כנפו. מיכאל סגן-כהן אמר, "מה זה, נביא מוכיח בשער? איזה שער? הגלריה צריכה להיות השער הזה", ואילו Weathervane מבהיר, בטקסט ליום-ללא-קניות, שהרשות נתונה, אבל רק כל עוד הכל צפוי; הרי בין קירות הזכוכית שלנו מותר לנו לקנות סקס, סמים, אהבה ו-DVD. מותר לנו לעשות כל מה שאנחנו רוצים, רק שלא יהיה חשוב.

17/11/04
יש לי חבר שהדפיס מדבקה עם תמונות של שרון, בלייר, בן-לאדן, בוש וערפאת, וכתב עליה "המלחמה שלהם – הקורבנות שלנו". הוא הדפיס לא מעט עותקים בעברית ולא מעט בערבית, והשקיע לא מעט כסף. בזמן הבחירות בארה"ב הוא מאוד חשש שבוש יפסיד בבחירות ואז המדבקה כבר לא תהיה רלבנטית. בסוף בוש באמת ניצח, אבל ערפאת מת. בגלל זה אני כל-כך אוהב יוצרים; לפעמים הדאגות שלהם מכניסות הכל לפרופורציה.
אצלנו, בעולם הקטן של האמנות, אם מסתכלים רק פנימה ולא נותנים לדיכוי שמסביבנו להפריע, אפשר לראות שקורים דברים נפלאים. יש המון תערוכות טובות, וגלריות חדשות נפתחות; קבוצת Sala-Manca השיקה את האירוע השמיני(!) שלה בירושלים; מוזיאון פתח-תקווה נפתח בתערוכה מסקרנת; Video Zone, הביאנלה הבינלאומית לווידיאו-ארט, מתקיים בסינמטק תל-אביב, בגלריה קלישר, במוזיאון הרצליה לאמנות, במועדון ג'ה-פן ובשש גלריות מובילות בתל-אביב; ואמנים פלסטינים מבית-לחם הזמינו אמנים ממקסיקו לצייר על חומת האפרדהייד הקרובה לביתם (גם ישראלים הוזמנו להשתתף). בטח שכחתי עוד דבר או שניים, אבל גם ככה יש מספיק סיבות טובות לכבות את אהוד יערי ולצאת מהבית.
*ותיקון קטן: על המדבקה בערבית כתוב "המלחמות שלכם", ולא "המלחמה שלהם" (שהוא הנוסח שעל המדבקה בעברית). את המדבקות ניתן להשיג בסלון-מזל, סמטה-אלמונית 3, תל-אביב

11/10/04
הבחירות בארה"ב מתקרבות והוא מוציא יצירות פוליטיות מקוריות ומרתקות מקהילת האמנות, לא רק האמריקאית אלא בכל העולם. הרי לא רק מנהיג מדינה עומד לבחירה, אלא המנהיג של המעצמה היחידה בעולם. אצלנו איתמר מן כותב על האמנות האמריקאית בעקבות תמונות העינויים מכלא אבו-ע'ריב. עבודת הוידיאו (לא יורד מהר אבל כדאי לחכות) "How do you run a convention a record of failure" היא דוגמה מצוינת למה אפשר לעשות עם חומרי הגלם שמספק בוש וחבריו. REV:USA הוא פרויקט מדיה אמנותי-פוליטי של Coldcut וNomIg שם הם נותנים לנו הגולשים לשחק, למקסס ולסמפל את ארכיון השחיתויות וסקנדלים של המנהיגות האמריקאית בארבעים השנה האחרונות. האתר Guerrilla News Network יעזור לכם לעקוב ואולי גם לקבל השראה.
ב"מארב" לא נסענו לסיני (אבל לא מתחייבים שלא ניסע בעתיד הקרוב), אבל היינו בפסטיבלים בעכו ובחיפה וכמובן ב"אמנות הארץ" ברידינג. לגלנדון לא היה קל בפטיבל האמנות, נשמח לשמוע איך היה לכן ולכם. ובכלל לא שומעים ממכם מספיק ולא יכול להיות שאת/ה מסכימים איתנו כל הזמן.

16/9/04
זה נהיה כל-כך פשוט. שולחים דימוי חמוד באי-מייל, מסר קצר ב-SMS וזהו כיסתם את כולם (חוץ מדודה שרה שלא מסדרת עם טכנולוגיה). בלחיצת כפתור אפשר לאחל שנה טובה לכל האהובים ומכרים. אין צורך בשיחות מביכות, "מה אתה עושה עכשיו... העיקר הבריאות... שרק יהיה שקט, טפו טפו..."
אבל מה עם החברה שלא דיברת איתה חצי שנה והנה ההזדמנות. ואולי כדאי לספר לאנשים על מה אנו עובדים עכשיו, אולי הם באמת מתענינים, אולי גם הם ישתפו אותנו בדברים מענינים. לפעמים לדבר עם אנשים ולשתף אותם זה רעיון בכלל לא רע.
במארב תוכלו לקרוא על כל מיני סוגים של שיתופיות. על השנה הראשונה של הגלריה השיתופית בירושלים, ניתוח מבריק ומצחיק על תוכנות שיתוף קבצים (P2P), על מודלים של שיתוף פעולה לקידום טכנלוגיה ומחאות יצירתיות בני-יורק שרק שזה מה שקורה שחצי מליון אנשים משתפים פעולה.
אז שיהיה לכם שנה טובה, שנה של שיתוף פעולה ויצירתיות. ותדברו בניכם, יש לכם הרבה מן מהמשותף.