לו?פ??ה, 2006, טכניקה מעורבת
הדס קידר בונה מקופסאות קרטון חו?מות אובייקטים הנדמים למשקפות או מצלמות מעקב, ומציבה אותם בחלל התערוכה. לכל משקפת/מצלמה שתי עדשות: אחת כחולה ואחת אדומה. בקצה ה"משקפת" מצויה תמונה שצולמה בתחנת הכוח בימים האחרונים. התמונה עברה עיבוד מיוחד והופרדה לאדום וכחול.
כאשר מביטים מבעד לעדשות, הופכת התמונה לתלת-ממדית, והקופסה לדיורמה. הצילומים מבקשים לשמר את התחושה המהפנטת ששרתה על תחנת הכוח בטרם הפכה לחלל תצוגה.
המשקפות מארגנות את המציאות בצורה חדשה ובלתי צפויה, המנכיחה את כוחו של המבט בעיצוב משמעויות. הממשות היומיומית מתבסס בעיקר על מה שהעין קולטת: רוב החוויות, התובנות והתפישות מתווכות באמצעות חוש הראייה. בני-האדם מבנים במבטם עצמים, חוויות וידע. תרבות המערב הטעינה את העין באיכויות אמפיריות ואובייקטיביות, המקנות למציאות הנראית סוג של ודאות (ראו התפקיד החברתי והמשפטי שממלא עד הראייה). לעתים אף נדמה כי העין היא-היא "היד הנעלמה", המארגנת את הסדר החברתי וממשטרת את קיומו. כיוון שכך, צבר המבט כוח חברתי רב. המאבק על נקודת המבט ועל טווח הראייה, כפי שמנכיח הפנאופטיקון (מושג חשוב גם בהגותו של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו) תופס מקום מפתח בחיי היומיום, ומסמן מרחב הנשלט כולו בידי מבט מפקח.
דומה כי העבודה של קידר מהתלת בוודאויות אלו: המשקפות אינן עוקבות באמת אחרי התנועה במרחב, אלא מייצגות דימוי המשקף תמונת עבר. משקפות אלו מרמזות כי אין מציאות הקיימת כשלעצמה: בכל מציאות נראית טמון גם רובד סמוי; מול כל נקודת מבט מתכוננת נקודה אחרת. איך שלא נסתכל על זה, הסמוי רב על הגלוי.
