דיוקן עצמי – מרלבורו אדום (1), 2006, שמן על בד; דיוקן עצמי – מרלבורו אדום (2), 2006, שמן על בד
האייקון המחוספס של הגבריות שיצר "איש המרלבורו" משמש כמצע חזותי ותיאורטי לעבודתו של דוראר בכרי. בתמונה הראשונה נטע בכרי את דמותו בנוף טרשים סלעי. בכרי הפלסטיני מציג את עצמו כאיש האדמה, כקאובוי הערבי, כיליד אשר דמותו בוקעת מן הסלעים והרגבים. הוא מוצג בתמונה כשהוא אוחז את הסיגריה המפורסמת בידו, לובש בגדי מותגים ומשלח מבט עז אל אופק נעלם. השורה הקאנונית שטבע המשורר שאול טשרניחובסקי, "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", מקבלת בעבודה תפנית אירונית.
בתמונה השנייה נחשף בכרי כשפלג גופו העליון מוצג לראווה, וידו אוחזת בסיגריה בוערת ובמברשת המשמשת פועלי בניין. גם כאן מוצגת דמותו של בכרי הערבי כמי שעובד ב"בניין הארץ", באור המגחיך אתוסים ציוניים. שתי הסצינות עושות שימוש בכפל הפנים של הגבריות: מיניות ובעלות. העבודות מחצינות את המיניות הגברית המיוחסת לגבר הערבי, ובתוך כך הן גם לועגות לאייקון של "היהודי החדש" ולדימוי הסטריאוטיפי של הגבריות החלוצית-צברית. בו בזמן משמשת הגבריות להנכחת הבעלות על הארץ ועל האדמה.
