מירי סגל

שפלת הסתיו, 2004, מיצב וידיאו, 6:48 דקות

בעבודה "שפלת הסתיו" מהפכת מירי סגל את השמות הניתנים לאזורי עוני ושכונות מצוקה, ועושה זאת באמצעות התקה של השמות הניתנים לשכונות היוקרה. "שפלת הסתיו" היא היפוכו של השם הטעון "רמת אביב", המוצע כשם דמיוני לשכונה בדרום תל-אביב. התקה זו מחוללת סדרה של היפוכים: עבודת הווידיאו מוקרנת במהופך על קיר בחלל התצוגה. על רצפת החדר מצויה שלולית שמשתקפת בה "שפלת הסתיו" כמין עולם תחתון שאנו משקיפים עליו מלמעלה. ואולם, כדי לראות את ההשתקפות, על הצופה להשפיל מבטו אל השלולית ולחדור במבטו אל מעבר למישור הרצפה, ובכך לאמץ את המחווה הפיזית של ההולכים ב"שפלת הסתיו".
העבודה, בסמנה מעין קו שהופך עליונים ותחתונים (כמחווה לגאולה אפשרית), מנסה לגעת ביחסים בין מימסיס (העתקה) לבין שינוי ולשאול את השאלה הנצחית: "מהי המציאות?".
בטקסט שכתב על העבודה ברנרד בליסטן הוא מציין: "מבטי שלי היסס, פנה לכאן ולכאן, ניווט בין מה שנמצא מולי ובין מה שנמצא לרגלי, בין מה שהפוך ובין מה שישר. ועיני היתה לרגע לעין מצלמה, המוסרת תמונה מהופכת שמייצבת רק אחר-כך, על נייר ההדפסה – אותה הצלבה שהיתה לאחד הנושאים הנדונים ביותר בהיסטוריה של הייצוג".