זמיר שץ

הילד לא שלנו, 2006, מיצב וידיאו: שלוש עבודות וידיאו על גבי שלושה מסכים

זמיר שץ פורש בפני הצופה עלילה בשלושה חלקים, הבוחנת את מושג המשפחה מול מושג הבדידות. בסרט הראשון מבין שלושת הסרטים המוצגים בטריפטיכון מככב ילד קטן ואקטיבי. איננו יודעים מה שמו, מה גילו, היכן הוא גר ובאילו נסיבות הוא מצא את עצמו מטייל לבדו בסביבה זרה ומלאת סכנות. הילד חוקר את הסביבה בגופו: הוא רץ, מטפס, נוגע, חובט ואף שואל שאלות ("איפה אבא?"). ההתנהלות הסקרנית והתמימה מעוררת בצופה מורא מפני צעד שגוי או מוטעה שיוביל לפגיעה או פציעה.
האם הילד הלך לאיבוד? למי הוא אבד? ומה מעמדו של הצלם? שאלות אלו יקבלו מענה בסרט השני, המקבץ יחד שלושה "גיבורים": הילד, הצלם ודמות נשית. לכאורה נגלית לנגד עינינו המשפחה הגרעינית המאוחדת, זו שאותה "איבד" הילד בשיטוטיו. אלא שהדמויות מצהירות בהפגנתיות על חוסר הקשר ביניהן, ומפרקות באמצעות המלים את הדימוי הוויזואלי שהן מציגות. אחרי ככלות הכל, הילד, כל ילד, נדרש להתמודד עם העולם בעצמו. בסרט השלישי נגלה לעיננו בית חלומי נטוע בשדה. שלושת הדימויים – הילד האבוד, המשפחה הפיקטיבית והבית הפנטזמגורי – מציגים מראית עין של יחד המגלמת את הפנטזיה הבלתי ממומשת של האמן.