עומק הסיליקון

גיבורת "פתוחה" של הנדלמן-בן-כנען אינה רק בלונדה חרמנית עם חזה גדול; היא בלונדה חרמנית עם חזה גדול ורצון משל עצמה

כאשה וכפמיניסטית, יחסי אל מוצרי פורנוגרפיה למיניהם אינו אוהד במיוחד. איני מפיקה כל הנאה מצפייה באקטים מלאכותיים שבמרכזם גוף לא טבעי עם כוס מגולח ושדיים מנופחים, שאמור לככב בפנטזיות של גברים מזילי ריר שיצפו מבנות-הזוג שלהם להיראות כמו הבלונדינית מהסרט, ועוד יותר גרוע  – לעשות את מה שהיא עושה בסרט.
"פתוחה" של איתמר הנדלמן–בן-כנען הוא משהו קצת אחר בנוף השוביניסטי של השוק הפורנוגרפי. אמנם גם במרכזו עומד הגוף הנשי והשימוש המיני בו, ובכל זאת הוא לא עורר בי את הכעס המוכר לי כל-כך מצפייה בפרסומות, מגזינים וסרטים.

האם "פתוחה" הוא עוד מוצר פורנוגרפי, הפעם באריזה מעודנת ותרבותית? האם הוא ספר ארוטי? ואולי דבר-מה אחר לחלוטין?
בספר מספרת הגיבורה א' לבן-זוגה א' על מאהבותיה ומאהביה מימים עברו, ומתוודה בפניו על עברה המיני הסוער ועל מפגשים מיניים ספונטניים יותר ופחות בסנט-פטרסבורג ובתל-אביב עם נשים, גברים, סוחרי סמים ומאפיונרים. השימוש בתצלומי עירום של המחבר ושל רעייתו, אולגה הנדלמן–בורוזינה (שצילמה), וכן השימוש באות א', האות הראשונה בשמות שניהם, מבהירים היטב שגם מימד מציצני (ויש יאמרו, יחצני) יש פה.
א' לא חוסכת אף פרט מבן-זוגה הטרי, שצמא לסיפוריה אך גם מתקשה לקבלם. א', בתפקיד המספר, מתאר את תגובותיו לחוויותיה של א', ואת חוויותיהם המיניות המשותפות שמתרחשות על רקע הגירוי שמעוררים בו הסיפורים. בכל פרק מתוארת, בפניו ובפנינו, חוויה מינית אחת של א', וביניהן חוויותיהם המיניות של בני-הזוג.

***

ייצוג האשה ב"פתוחה" שונה ללא ספק מהייצוג המוכר שלה מעולם הפורנוגרפיה. זהותה של א' מורכבת ומעניינת בהרבה; היא לא רק בלונדינית חרמנית עם שדיים גדולים, שפותחת בצווחות מזויפות בכל פעם שהיא גומרת. א' היא בלונדינית עם שדיים גדולים ומלאים סיליקון (אני מרשה לעצמי לזהות, כמתבקש, את הדמות המסופרת עם זו המצולמת בספר). אולי היא גם צווחת בהתאם, אבל היא גם אשה שיש לה רצון משלה; לעתים קרובות היא נסחפת לפנטזיות מיניות של אחרים, אבל לא פחות מכך היא סוחפת אחרים, נשים וגברים, לפנטזיות שלה. לפעמים היא נכנעת לסיטואציות – וליתר דיוק לגברים, לאלכוהול ולסמים – אך רוב הזמן היא מודעת היטב לעצמה ולקסמיה, ויודעת לעשות בהם שימוש. מוצאה הרוסי ונסיונה המיני העשיר, בלשון המעטה, מוסיפים לדמותה מורכבות, ומאלצים אותנו להתמודד גם עם הדעות הקדומות על הנשים הרוסיות בארץ. תדמית "הרוסייה השרמוטה" מוטחת בפרצופנו מעל כל דף ודף בספר – מחוזקת ומעורערת בעת ובעונה אחת (הספר, אגב, מסתיים בכך שא' חוזר לא' על אף הקושי שלו להתמודד עם עברה; כאילו גם הוא צריך להתמודד עם התדמית של ה"רוסייה" שלה נישא זה עתה).
גם הדמות הגברית בספר אינה זו המוכרת ממוצרי הפורנוגרפיה. א' הוא גבר מודע ורגיש – ולכל הפחות רגיש ומודע מספיק כדי להציג את עצמו ככזה – ומהווה ניגוד לדמויות הגבריות האחרות בספר. בהקשר זה מעניינת במיוחד הסצינה שבה, לקראת סוף הספר, מגשימה א' את הפנטזיה שלה ומזיינת את בן-זוגה א' באמצעות דילדו שהיא דוחפת לו בתחת. הייצוגים המוכרים לנו מתערערים.

***

המין נשפך מכל עמוד בספר, מהתצלומים המלווים אותו, אפילו מהשם: "פתוחה". השפה ישירה ובוטה, וביטויים רבים חוזרים שוב ושוב, סיפור אחר סיפור: "איזה שדיים יפים וגדולים יש לך", "את פתוחה", "הכוס שלך פתוח". תיאורי המין (הכתובים היטב) מוגשים לקוראת באריזה מתייפייפת של רגישות לנשים ולצורכיהן  – ובכל זאת, במשך הקריאה כולה, איני מצליחה לשכוח אף לרגע שרבים מהאקטים המיניים הם מימוש הפנטזיות המיניות הגבריות של מאהביה של א' (ובן-זוגה הכותב בכלל זה). איני מצליחה לשכוח שהספר נכתב על-ידי גבר. שסיפוריה של א', שמובאים כביכול במלותיה ובקולה, נכתבו על-ידי גבר.

התצלומים עדינים ומרומזים הרבה יותר מהסיפורים עצמם. הם משמרים את הרגישות לגוף הנשי ולגוף הגברי, שניכרת גם בסיפורים עצמם. ניכר בהם שצולמו על-ידי אשה.
בתצלומים מופיעים הסופר והצלמת בעירום, בתנוחות שונות, על רקע מכונת כתיבה, פטיפון, צ'לו, כוננית מלאה ספרים, לוח שחמט. האביזרים והתנוחות משווים לתצלומים מראה מבוים, ומשרים אווירה של תקופה אחרת, שהמין היה בה עניין לחדרי-חדרים. לפעמים עוטה הנדלמן–בורוזינה ביריות, מגפיים מחודדים ובגד גוף חושף ציצי. הנדלמן–בן-כנען עירום או לבוש חליפה, חובש מסיכה או כובע (יש שיאמרו שכאן נעוץ כל ההבדל בין ארוטיקה לפורנוגרפיה: בניגוד לצלמת האשה, המספר הגבר חושף רק ישבן).
העדפתי את התצלומים שהתמקדו בגוף, ללא תפאורה; הרקע יוצר לא אחת תחושה של מלאכותיות, של עידון כמו זה של סיפור המסגרת העוטף את סצינות המין. האביזרים והרהיטים משדרים שמרנות ואינטלקטואליות מנכרת, והופכים את המין למוצר לבורגנים, כאלה היכולים להרשות לעצמם לצרוך תרבות, להזמין זונה, לשחק משחקי תפקידים, להצטלם בביתם על רקע הספרייה והצ'לו, להוציא ספר.