הנה קומיקס מחתרתי, והנה וידיאו-משהו צעקני, והם עושים את המאבק מגניב. Coke Sucker מציגה חתרנות מבויתת
"Coke Sucker"
תערוכה קבוצתית
בצלאל תל-אביב
התערוכה "Coke Sucker" – תוצאה של תרגיל ב"עיצוב גרפי להעברת מסר" של תלמידי שנה ב' בחוג לתקשורת גרפית בבצלאל – היא מתקפה מעוצבת על הגלובליזציה בדמות חברת קוקה-קולה. זו מטרה נאצלת, כמובן, ולכן חבל שהתוצאה היא ברובה ילדותית ושטחית.
כאשר עולים במדרגות המובילות לגלריה מלווה את העין סטריפ ארוך: פוטומונטז' דיגיטלי של ילדה ששותה קולה. מילדה בריאה היא הופכת לגבר שעיר וכרסתן, וסופה הגרוטסקי הוא ערמה מרקיבה של איברים פנימיים המתעופפים לכל עבר. מיד ניתן לעמוד על סוג ההומור הפנימי המצפה לך בתערוכה, שהרי כבר בדרך למעלה ניכרת ההנאה התרבותית הסמויה בין פיקסל לפיקסל: הנאתו של אדם המכיר את מה שנתפס כעוולה, ומתוך כך מכיר את האטריבוטים של האי-צדק, ומתוך הידיעה שהשיג הוא משחק במשחק של "חתרנות".
גם כשמגיעים למעלה, לחלל הגלריה עצמה, העניין לא מתפתח יותר מדי: רצפות אולם התערוכה מצופות דשא מלאכותי שעליו תפוחים מלאכותיים. בובות חלון ראווה הפזורות בשטח באות לחקות את הצופים בציניקניות גמגמנית, כאילו לומר בפשטנות שיש מן הפלסטיות, מחוסר החיים, מהריקנות ומהדומם גם בצופה, שהוא ספק קורבן של הקפיטליזם וספק חסיד שלו, מעין בובה על חוט הגלובליזציה הכלכלית.
עיקר התערוכה מוקדש לעיצוב כרזות ווידיאו נוסח פרופגנדת-נגד על-פי הנוסחה הדאדאיסטית המיושנת, רק עם הרבה פחות אלגנטיות ועוקץ. הסתמיות התוכנית הופכת את השוטטות בתערוכה למביכה מעט. הסטודנטים השונים עיצבו מסרים באופן כמעט זהה לחלוטין, ואין כוונתי לרמת הסטיילינג או לגימור בפוטושופ, אלא לכך שכמעט כל העבודות לוקות בחד-ממדיות המחלישה עד כדי גיחוך את ה"מסר הביקורתי" שהן מבקשות להעביר: תמונות של חסרי בית ושל ילדים רעבים לצד הסלוגן "Enjoy"; תמונות של מלחמות, מגיפות ופיגועים מתקופות שונות לצד פרסומות לקוקה-קולה מאותה תקופה; קלישאות למיניהן, מקלישאת פס הייצור ועד להשוואה שבין הצבע האדום של חברת קוקה-קולה לאדום הקומוניסטי הפאשיסטי והנאצי (עלי לציין שיש משהו מרדד ומנכר מאוד בעיבודים הגרפיים הקלילים להיטלר ולסטלין); באחת העבודות קוראת כתובת "אל תשתו את החלום האמריקאי", והדימויים שלצדה מורים על כך שלא מדובר בסתם חלום, אלא בסיוט.
רוב העבודות חוזרות על עניין ההצבה של "זה לצד זה": רוע לצד דימוי שקרי של טוב. שקר לצד ייצוג מזויף של אמת. האמצעים העיצוביים שבתערוכה לא שונים בהרבה ממגמת האמנות-המגניבה" שהולכת ותופסת מקום של כבוד בחללי התצוגה התל-אביביים השונים – קומיקס, גרפיטי, קריקטורות, גרוטסקה ונונסנס – אלא שכאן, אולי בגלל המימד היענו-ביקורתי ובגלל החתרנות הממסדית והמבויתת, התוצאה היא פוליטיקלי-קורקט-ארט. הנה נציג לקהילת הקומיקס המחתרתי, והנה וידיאו משהו צעקני, ושניהם גם יחד עושים את המאבק למגניב.
עבודה אחת ויחידה היוצאת מכלל זה היא עבודת צילום העושה שימוש בסלוגן "הדבר האמיתי" שבו השתמשה בעבר חברת קוקה-קולה בפרסומיה. בעבודה זו מוצגים רגעים סתמיים לחלוטין הן מבחינת המוצג בהן, הן מבחינת הבעתן של הדמויות והן מבחינת המונוכרומטיות של הצילומים: גבר מבוגר בוהה בחלל עם קולה בידו, בני-זוג צופים בטלוויזיה בריחוק זה מזה ובקבוק קולה על השולחן מולם, סטודנטית לומדת על המיטה במבט אובדני ולרגליה בקבוק חצי ליטר קולה. מהעבודה הזו עולה אירוניה מעניינת, שקטה יותר.
חוסר השניות של העבודות משווה להן פאסון קל לעיכול. חתרנות שהיא בעצמה מוצר צריכה. זו סתירה שהאוצרים והיוצרים היו צריכים לתת עליה את הדעת: כיצד יכולה תערוכת עיצוב מסר לעשות שימוש בשפה עיצובית כך שתיצור את האפקט שנגדו היא מבקשת לצאת? קל לי לגמוע את הדימויים הוויזואליים של תלמידי השנה השנייה לתקשורת חזותית ממש כפי שקל לי לגמוע מבקבוק חצי ליטר של קולה, וממש לא בטוח שהדימויים בריאים יותר. יש יותר סיכויים שבנאליות תהרוג אותי משיעשו זאת משקאות קלים.
