חולצות בעד ונגד בחלון בנגה

ו"קולות של שתיקה" במוזיאון הרצליה

הודעה לתקשורת:
חלון האמנות של "נגה היקרה" מציג 24 שעות ביממה:

חולצה בעד ונגד

מהאוסף של רונן אידלמן,   2.9.06 – 25.9.06
פתיחה: מוצאי שבת, 2.9.06, 20:00 , רחוב רוחמה 6, נגה, יפו

בתערוכה יציג אידלמן צילומים של מעל ל-300 חולצות טריקו, ומבחר של חולצות ייתלו על חבלי כביסה ברחבה שממול לחלון האמנות. הקהל מוזמן לקחת חלק באירוע הפתיחה ולהקדים ולהעביר לנו חולצות טריקו פוליטיות שלהם, שייתלו, כאמור, ברחבה שממול לחלון האמנות (החולצות יוחזרו לקהל שלמות בסוף הערב). כמו כן, הקהל מוזמן להגיע בערב הפתיחה ולתלות חולצות על החבלים, או אפילו להתהלך בתוך החולצה שלהם.

טקטס לתערוכה, מורן שוב:
חולצת הטריקו האחת שאתה אוהב ושומר כבר שנים, זו שההדפסה שלה מקולפת או מיטשטשת, שהבד שלה דהוי, מחורר, שהתפרים פה ושם נפרמים, זו שאתה שומר עליה כאילו היתה הדובי שלך - היא החולצה שמזכירה לך מי היית ומי אתה רוצה להיות. כשאתה לובש אותה אתה חוזר להקשרים שהיא מסמלת עבורך. זה עושה לך טוב.
חולצת טריקו מודפסת, כמו אופנה בכלל, מסמלת זהות. כולנו לובשים מדים באיזושהי צורה. מה שאנחנו לובשים מעיד עלינו. אבל זהויות זה דבר מבלבל, וכדי להבהיר לעצמך ולסביבתך מהי הזהות שלך, אתה לובש טריקו מודפסת. ככה זה עובד, למשל, עם חולצות של להקות: אתה מודיע לאיזו חבורה אתה שייך, אתה מודיע שאתה טרנדי, או קשוח, או אליטיסט. כשאתה לובש טריקו פוליטית, אתה מצהיר שאתה עומד באופן חד משמעי מאחורי הדברים. ראו למשל את החולצות הכתומות בימי פינוי ההתנחלויות: לא היה שם מי שלא לבש אותן. ומכובדי הקהילה, הרבנים, לבשו אותה על מדיהם הרגילים, על חולצות כפתורים לבנות. טריקו כתומה בוערת כיסתה על הכל.
הבגדים עצמם מעידים על מי שלובש אותם. תנו מבט אל המרפסת, אל חבל הכביסה: ראו עד כמה, כמו לוח מודעות או כמו שלט, מסמנים הכבסים, מיד, את מי שגר  שם: את מינו, את מצבו המשפחתי, מעמדו הכלכלי, מקצוע, עמדה פוליטית.
אל תגידו שאין משהו שאתם בעדו ושלא תהיו מוכנים ללכת עם חולצה שאומרת את זה. רונן אידלמן, שהוא הרבה בעד, וגם נגד, מתעד בשנים האחרונות בהפגנות, בכינוסים ובאירועים, כיתובים מקוריים (ופחות) על חולצות, ומרחיב את אוסף החולצות שלו על המדף: "לפעמים מישהו זומם על חולצה מיוחדת שאני בעצמי לובש" הוא מספר, "ואז אנחנו מחליפים בינינו חולצות". חלק מהחולצות  הן one of a kind, ואחרות חוזרות ומופיעות עם כל התרחשות פוליטית-חברתית-תרבותית-ספורטיבית וכו'. שימו לב שבהקשר של התערוכה, החולצה "גם אני אוהב חומוס פול" הופכת להיות פוליטית.

צילומים של החולצות תוכלו לראות כבר עכשיו בפליקר:
http://www.flickr.com/photos/maarav/sets/72057594052122778/

או אצלנו במארב, שם הוצגו צילומים של מבחר חולצות במשך שנה:
maarav.co.il   בחלון דימוי יומי, תחת הסיווג טישרט עצמאי

הודעה לעיתונות:

פתיחת תערוכות ספטמבר 2006 במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
פתיחה: מוצ"ש,  2 בספטמבר 2006, בשעה 20:30, סגירה: 18 בנובמבר, 2006

אוצרת: דליה לוין 

מקבץ התערוכות הבא במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מתייחס למרכיבי הקול והשתיקה כאלמנטים הדומיננטיים והדרמתיים ביצירה וכוללים עבודות של שלוש עשרה אמנים מהארץ ומהעולם.
בערב הפתיחה, יתקיים לראשונה מופע קומפוזיציה 24 של האמנית נעמה צבר והמעבד המוזיקאלי רם אוריון ובהשתתפות 24 מוזיקאים. המשתתפים יופיעו בעודם מנגנים ושרים על מגברים, במערך מינימליסטי מיוחד בעל הגיון פיסולי וקולי המדגיש את איכויות הסאונד ורשמיו. השירים והלחנים נכתבו במיוחד עבור הפרויקט, אשר יוצר מעין "סופר-גרופ" ענק של סצנת האינדי (אלטרנטיב-רוק) התל אביבית.

פילאר אלבראסין, השירה אסורה, 2000, מיצג וידיאו, 6:20 דק'
פילאר אלבראסין חופרת בעבודותיה תחת השורשים האנתרופולוגיים של תרבותה וזהותה הספרדית ובאמצעות הומור וציניות מבקרת מיתוסים וסטריאוטיפים שחוקים ומערערת עליהם. עבודת הווידיאו השירה אסורה מתייחסת לתקופת הדיקטטורה של פרנקו בספרד ולתרבות הפלמנקו שמקורה באנדלוסיה. האמנית מופיעה כזמרת פלמנקו ושירתה הדרמתית הופכת לקינה מוחצנת ומינית המסתיימת בהקרבה ותלישת הלב.

פילאר אלבראסין, Viva España, 2004, מיצג וידיאו, 3:30 דק'
בעבודת הווידיאו "Viva España" מופיעה האמנית בחליפה צהובה ואלגנטית כשהיא צועדת ברחובות מדריד ובעקבותיה דולקת תזמורת שלמה המנגנת את הפזמון הידוע שלViva España. פילאר אלבראסין מנסה לחמוק מהנגנים אך הם אינם מרפים וכמו מהדקים את שמירתם. לשווא מנסה אלבראסין להימלט מזהותה הספרדית והסטריאוטיפים השחוקים אל המודרניזציה והפן-אירופאיות, אך כמו בסיוט, היא כלואה בתוך עצמה ללא כל פתח מילוט והיחלצות.

ליונל אסטב, פרחי סלע, 2006, מיצב
האמן הצרפתי יציג אובייקטים מוביילים דקים ואווריריים התלויים מתקרת החלל הגדול ונראים כפרחים צבעוניים או נברשות עדינות. מרחוק נתפס המיצב כרישום חופשי בחלל וככל שמתקרבים מתגלה החומריות הפשוטה של רשת חוטים וחרוזים בשלל צבעים. המראה החלומי מתעצם בשל התנועה הסיבובית של הפסלים המחוברים למנוע וחגים סביב במהירות או ברוגע.

ג'ון נגווין האטסושיבה, שנה טובה: פרויקט זיכרון וייטנאם II, 2003, וידיאו, 15 דק'
עבודה זו היא השנייה בטרילוגיה של ג'ון נגויין-האטסושיבה העוסקת בזיכרון אירועי ההיסטוריה של וויטנאם ויפן - ארצות מוצאו הדו-לאומי. כבן לאם יפנית ואב וייטנאמי, אשר נולד ביפן וגדל בארה"ב, משקפות עבודותיו את השניות הלאומית ואת הרצון לחזור לשורשים ולזהות ולתרבות המקורית. העבודה מצולמת מתחת לפני הים בהשתתפות צוללנים הנושאים בובת דרקון ארוכה וצבעונית ומלווה במוסיקה מותאמת ומסורתית ומתייחסת  למתקפת "טט" הקשה שאירעה בשנת 1968 במהלך מלחמת וייטנאם. 

חואן מנואל אצ'וואריה, פּיות של אפר, 2003, וידיאו, 18:50 דק'
האמן הקולומביאני מתייחס למציאות הסבוכה והקשה במולדתו בעקבות קרטלי הסמים ומלחמות הגרילה המתקיימים שטחה. בעבודה מצולמים בתקריב פנים ישיר וצורב שבעה תושבי כפרים שונים בקולומביה כשהם שרים שירי עצב פשוטים המתארים את הטראומות והפורענויות להן היו עדים. המילים והמנגינות נכתבו על ידם כאשר הקול הרוטט והפנים הכואבים מעצימים את תחושת השבר והייסורים.

שוקה גלוטמן, ללא שקט, 2005, וידיאו, 19 דק'
במהלך חמש השנים האחרונות צילם האמן סרט שבמרכזו עומד מרכיב הצליל. הסרט, המציג קולאג' אינסופי של דימויים ושל קולות משמש כשיר פרידה לאובדן השקט בחברה התעשייתית בת זמננו ובוחן את היחסים התואמים או המנוגדים שבין צליל לתמונה.

נעמה צבר, דמדומים, 2006, מיצב
הדמדומים שמצלול שמם מכיל את מקצב התופים ואת קול הדממה, עוברים כקו רקיע בין  שלושת העבודות בחלל. האובייקטים עשויים מחומרים "בארוקיים" המתקשרים כולם לעולם הלילה, הרוקנרול, הנגינה, ההופעה החיה, החלום וההזיה. ממזוודה ענקית למערכת תופים עם מקלות זכוכית, דרך ווילון קטיפה המקופל כקובייה גיאומטרית ועד לסרטי דבק "גאפה" שחור המשמשים כמשיחות מכחול בציור קיר מופשט. האובייקטים אוצרים בתוכם מתח בין הפורמליזם המינימליסטי והגיאומטרי של הצורות לבין הנרטיב הפוטנציאלי החבוי בהם.

Escape Program, רביעייה, 2003, וידיאו, 4:23 דק'
עבודת הווידיאו של קבוצת האמנים הרוסית Escape Program, מצולמת בתוך חדר חשוך ואינטימי המתאים למוסיקה קאמרית ובו מופיעה רביעיית נגנים המבצעת רביעייה של בטהובן כאשר בפועל נשמעת רביעייה של שוסטקוביץ'. חוסר ההתאמה בין הנראה לנשמע מתגלה ומתחדד בהדרגה לצופה. העבודה מותחת ביקורת על ה"חירשות" הגלובלית בין אדם לאדם או בין חברה לחברה ועל חוסר רצון לדיאלוג אמיתי ופתוח.

מיה שינדלר, רצף, 2004-2005, מיצב וידיאו, לופ
במרכז הסרט מצולמת סירנה אדומה בתנועה ספיראלית תמידית ודוממת. האמנית משתמשת בדימוי האוניברסאלי הידוע, הנקשר עם עיתות צרה, אסון ומצוקה. היא מבודדת אותו מהקשרו המוכר ומציגה אותו באופן שונה מהרגיל. ההגדלה העצומה, השקט המחליף את צלילי האזעקה, הקונטקסט המוזיאלי, והלופ האינסופי הופכים את דימוי הסירנה לדימוי אבסטרקטי, חדש ועצמאי.

רועי קופר, אנסאר, 2003, צילום
רועי קופר מציג 13 צילומים של כלא קציעות, הידוע גם בשם אנסאר. זהו הכלא הראשון ששימש למעצר פלשתינאים בתקופת האינתיפאדה הראשונה. הסדרה צולמה על ידי האמן כחלק ממעקב אחר הארכיטקטורה של מחנות צבאיים בישראל והקונוטציות שמבנים אלו מעלים.  

רועי קופר, מצבי מלחמה, 2005, צילום
העבודות משלבות צילומים משני אתרים שונים: האחד מחנה צבאי "רעים" שנבנה בתקופת ההתנתקות והשני תחמושת צבאית שהושלכה לקרקעית הים מול חופי הרצליה. שתי הסדרות משקפות ומתעדות סממנים של מצבי מלחמה.

דורון סולומונס, שתיקותיי המקובצות, וידיאו, 1996, 3:59 דק'
בעבודה "שתיקותיי המקובצות" מחבר דורון סולומונס ועורך ארבע דקות אינטנסיביות בהן מופיעים  עשרות מרואיינים ברגעי הביניים שלפני תחילת השידור הטלוויזיוני. הקטעים המוצגים בווידיאו הם חומרי הגלם העודפים אשר נחתכים מהשידור ולרוב מנועים מצפייה. סולומונס בוחר להתמקד באותם רגעים בטלים ושוליים ובניגוד למקובל להעמידם ב"אור הזרקורים" ובמרכז היצירה, כאשר ההתבוננות במצולמים המתחלפים, חלקם ידועים וחלקם לא, מחלצת מבט חדש אשר עד כה היה בגדר נעלם.

סרווט קוצ'יגיט, Out of Focus, 2005, וידיאו, 3:09 דק'
בעבודת הוידיאו מצלם האמן הטורקי את ההתרחשות בטברנה גרוזינית טיפוסית לרקע שירה עממית. סרווט קוצ'יגיט בחר למקם את עדשת מצלמתו בזווית אחת קבועה וצרה ההופכת את המקום לאבטיפוס של כל טברנה מסוגה. במקום צילום פנורמי ורחב מצטמצם המבט כלפי אחד הגברים סביב השולחן ומתמקד רק בחלקי הטורסו והפה. השירה המסתלסלת בוקעת מפיו ומציפה את החלל כולו הנבצר מטווח הראייה.

יורי לידרמן, כשאני מכין סקיצות לעבודות שלי, אני פשוט מראה את ההבדל בין אפריקאי עובד לאפריקאי מתופף, 2002, וידיאו, 2:43 דק'
בעבודת הווידיאו נראה האמן כשעורו צבוע בשחור והוא לבוש בבגדי עבודה - סרבל וחולצה משובצת. הוא יושב על הרצפה בחדר ריק ובאמצעות שני מקלות מתופף על גזע עץ בלופ אינסופי. לידרמן, המחופש לאפריקאי, חוזר על אותו מקצב פשוט ומונוטוני והמעמד כולו מעורר גיחוך ובלבול. נראה כי למרות התחפושת אין באפשרותו לסגל את התכונות והחושים של הקצב האפריקאי המולד והתיפוף שלו נשמע חובבני וסתמי.

מירצ'ה קנטור, Deeparture, 2005, וידיאו, 2:43 דק'
מירצ'ה קנטור ממשיך לחקור בעבודותיו מבני כוח היררכיים אלא שהפעם, בסרט הווידיאו
"Deeparture", הוא מיישם זאת על בעלי חיים. לתוך חלל גלריה ריק בפריס הוכנסו זאב ואיילה והאמן תיעד במצלמת וידיאו 16 מ"מ ללא סאונד את המפגש הבלתי צפוי והמוזר. שתי החיות הולכות בחשדנות אחת סביב השנייה כשעדשת המצלמה מתקרבת ומתרחקת לחילופין בין מבטי האיילה המפוחדת והערנית לבין הזאב האדיש והרגוע. 

נעמה צבר, דמדומים