מיצב בחירות בחלון בנגה, קרל הנדל בזומר ועמית ברלוביץ ב-rawart
מדגם
3 צלמים/// פרויקט מיוחד
גסטון צבי איצקוביץ - נועה בן-שלום - אסף עברון
אוצרת: מילנה גיצין-אדירם
פתיחה: 24/03/06, יום ו' בשעה 12:00 24/03/06-06/05/06
שעות פתיחה: ב'-ה' 13:00-19:00, ו' 11:00-14:00
(שעות פתיחה מיוחדות בחול המועד פסח)
אנו משיקים את האתר החדש שלנו: www.theheder.com
רגע לפני הבחירות ושנייה לפני שאנחנו חוזרים לשגרה הנוחה של תל אביב מציגה גלריה "החדר" לאמנות עכשווית תערוכת תצלומים המבקשת ללכוד את החומרים שמהם עשויה הישראליות. בתערוכה מוצגים תצלומי נוף פסטורליים לכאורה שצולמו בשנה האחרונה על ידי גסטון צבי איסקוביץ', נועה בן-שלום ואסף עברון, אולם הנוף השקט הינו רק מעטפת דקיקה ושברירית למציאות מתקתקת.
התערוכה הינה שיאו של פרויקט ייחודי שבמסגרתו יצאו שלושת הצלמים מחדר הישיבות של הגלריה כדי לצלם את נופי הארץ ולהביא מתוכו "מדגם" לא מייצג של הרבדים השונים והטעונים שהנוף הזה טומן בחובו. הדימויים השגורים והמאוסים של הגדרת הישראליות נזנחו לטובת חיפוש אחר הייצוג העמוק ביותר לתופעה בטבע הדומם. כל צלם יצא ממקומו הפרטי אל המקום שמייצג עבורו באופן החזק ביותר את הישראליות הטעונה וחזר ממנו עם סדרת תמונות המבקשת ללכוד את מכלול הרבדים הגועשים מתחת לפני השטח בתרבות ובנוף של חיינו.
בסדרה "שדה קרב" חזרה נועה בן-שלום לרמת הגולן אחרי שנים שבהם נרתעה מלעלות אליה שוב ויצרה סדרה של תצלומים המתעדים את שרידי המלחמות ואת ההכנה המתמדת למלחמה הבאה החבויים בנוף הפתוח והפראי של חבל הארץ הבתולי. בסדרה
"ב / כ" ביקש אסף עברון לתעד את הררי הבטון החשוף שתוחמים את סביבתו העירונית ולהציג בעזרת החומר שהפך לנוף את התחושה המכבידה והקשה של קיבעון והסתרה הטבועים בבטון היצוק. בסדרה נוספת צילם עברון את "הצמחייה הים תיכונית" המשתלטת על בית הקברות המוסלמי העזוב ביפו. הצמחים המכסים את הקברים מבקשים, בדיוק כמו הבטון, לקבור את העבר, לטשטש את העקבות וליצור מציאות חדשה שלטת. בסדרה "זיכרון של ים" מתחקה גסטון צבי איצקוביץ אחר מדרון יפו, החצר האחורית והעזובה של תל אביב. פוטנציאל הנוף הגלום במקום נמחק ותחתיו הופך המקום לשטח ההפקר המתפקד כמזבלה היסטורית הקוברת בתוכה את השאריות החיוורות של עברה המפואר של יפו.
סדרות התצלומים השונות נשזרו זו בזו לכדי תערוכה המציגה תמונת מצב עכשווית ורחבה של החברה והמצב הפוליטי בישראל מודל 2006. האדם אומנם נפקד מכל תצלומי הנוף, אולם נוכחותו ופועלו בטבע הדומם ניכרים למרחוק ומטביעים בו חותם מעצב. המסע המצולם על הגבול המטושטש בין תפארתו של הטבע לבין קללתו של האדם טומן בתוכו את זרעי הפורענות ואת חומר הנפץ שעלול בכל רגע להתפוצץ.
גסטון צבי איצקוביץ' (1974) יציג במקביל בתערוכה הקבוצתית "התנתקות" שתיפתח בימים אלו במוזאון תל אביב, הציג תערוכת יחיד בפרוייקט מרשים במוזאון חיפה, תערוכת יחיד בגלריה "הגר", ובשנה שעברה בתערוכות בחו"ל באירלנד, ניו יורק ואיטליה. נועה בן- שלום (1975)בוגרת בצלאל שהציגה את הפרוייקט המדובר בנושא האינתיפדה על גבי 60 תחנות אוטובוס ברחבי ירושלים, מציגה בימים אלו בבית בנמל בתערוכה "סודוקציה", אצרה וניהלה את החלל ARTSPACE בתל אביב, והתמחתה MAGNUM PHOTOS בפריז. אסף עברון (1977) הציג בתערוכה "רשות הרבים" תערוכת רחוב במתחם נוגה ביפו, בנוסף הציג בגלריה "נוגה יקירתי" ועובד כצלם עיתונות ברשת שוקן.
אסף עברון
סיפתח
פתיחה: יום ה' 23/3/06 שעה 18:00, ללא מועד סיום
"המגזר היהודי"- יורם בלומנקרנץ: יום ה' 23/3/06 שעה 18:00 עד 23/5/06
מרכז תרבות קהילתי- בית תנועת אחותי, רחוב מטלון 70, תל אביב. טל. 03- 6870545
שעות פתיחה: ימים: ראשון, שני, שלישי, חמישי 11:00- 18:00 או לפי תיאום מראש.
באחרונה העתיקה תנועת "אחותי- למען נשים בישראל" בהנהלתה של האמנית והאקטיביסטית שולה קשת את מושבה אל שכ' נווה שאנן בדרום תל אביב.
מלבד הפעילויות השונות הנערכות במקום, מתפקד החלל גם כגלריה וחלון הראווה הפונה לרחוב מטלון משמש גם הוא לתצוגת עבודות אמנות.
ביום חמישי 23/3/06 תיפתח התערוכה "סיפתח" בה יציגו אמנים שונים שהיו שותפים לפרוייקטים השונים שאצרה שולה קשת בנושאים פוליטיים וחברתיים. שמות האמנים: אורלי וילקוביסקי – דביר, ערן דביר, ציון אלגרבלי, דניאל אלגרבלי- ללונג, אסתר כהן, דפנה שלום, דנה לוי, ירדנה אלון, אורלי שפירא, סיגל מורד- אשד, אורנה זקן, יורם בלומנקרנץ, דוד אמויאל, ורד ניסים, סאלם מוניר דיאב, לילך בר עמי, אהובה מועלם ושולה קשת.
בחלון הראווה תוצג עבודתו של יורם בלומנקרנץ "המגזר היהודי": מגזרת נייר גדולה שהדימוי השולט בה הוא דגם פרפר העשוי מכפולת המתאר של שטחי יהודה ושומרון בסימטריה דו- צדדית.
בערב הפתיחה, משעה 19:30 תרצה רותי ויקטור, פעילה פמיניסטית מזרחית ותיקה על "הדיכוי המופנם": "האויב הגדול ביותר של כל קבוצה אישה, אדם הרוצים לשחרר את עצמם. בעוד שאת הדיכוי החיצוני אנו מזהות ונאבקות נגדו, הרי שהדיכוי המופנם הוא מוסווה וקשה לזהותו. הוא מהווה מכשול לשחרור אמיתי בהיותו סמוי ועמיד לשינויים, אם לא נאבק בו נישאר מסוכסכות בינינו, מופרדות ומבודדות וללא שום סולידאריות בין אישה לרעותה. מאבק בדיכוי המופנם הוא המאבק הקשה ביותר אך גם החשוב ביותר בדרך לשחרור עצמי וגם חברתי."
הצהרת כוונות -הגלריה במרכז התרבות הקהילתי, בית תנועת אחותי – אמנות בגובה הרחוב
בנוף הגלריות התל אביבי: קוביות לבנות במקלטים תת קרקעיים, לקהל מביני דבר וקובעי הטעם שלהם, במרכז העיר והלאה צפונה משם, מרכז תרבות "אחותי" הוא יותר מחלל תצוגה אחר!
כבודדים מסוגו הוא גם מרכז תרבות הבא לשרת את קהילת סביבותיו והוא מוקד לפעילויות תרבות וקהילה מגוונות. משום כך אין לראות בו גלריה מהסוג המקובל: אייקון מסומן על מפת מסלולי הנדודים של שוחרי אמנות, לא כל שכן מנגנון ייצור ושיווק של נבחרת אמנים מצומצמת.
זהו מרחב עבודה יותר מאשר חלל תצוגה והעבודות המוצגות הן חלקים שווים בסך ההיגדים והקריאות שעולים מן הפעילות במקום.
התערוכה סיפתח היא הצהרת כוונות והיא מבטאת את המוטיבציות לתפעולו של בית "אחותי" – התנועה למען נשים בישראל גם כגלריה. המציגים הם אמניות ואמנים שעבודתם מכריזה על עצמה כלי לשינוי חברתי. חלקם בראשית הדרך ופעילותם של אחרים משוקעת בתוך אקטיביזם חברתי, ובשלבים שונים הצטלבו דרכיהם עם עבודת האוצרות של האמנית והאקטיביסטית שולה קשת המנהלת כיום את התנועה.
מערך העבודות הנפרש על קירותיו הגבוהים של החלל כמעין תשבץ מייצג את הקו האסטרטגי של המקום: לשמש פלטפורמה לשיחה על רב תרבותיות ולהיות בעצמו קול חי ותוסס בשיח פוליטיקת הזהויות. לאורך השנה ישנו העבודות את מיקומן על הקיר ואף יוחלפו בעבודות חדשות. אחת לחודש יוצג פרוייקט אמנותי בחלון הראווה הנשקף לרחוב.
"המגזר היהודי"- יורם בלומנקרנץ
חלון האמנות של "נגה היקרה" מציג 24 שעות ביממה:
א?ין - מיצב בחירות 2006
תערוכה משותפת של: מורן שוב ול?נה רובין 25.3.06 – 25.4.06
פתיחה: מוצאי שבת, 25.3.06, 20:00 , רחוב רוחמה 6, נגה, יפו
חלון האמנות של נגה היקרה חוגג שנתיים לפעילותו בתערוכה מספר 20 - המשותפת לאוצרת החלון מורן שוב ולאמנית לנה רובין.
שוב ורובין חברו יחד, ומציגות שלושה ימים לפני הבחירות מיצב בחירות ביקורתי: תערובת של פתקי בחירות אמיתיים ופתקי בחירות פיקטיביים תלויים ככביסה על חבל, ארוזים בשקיות מזון, תלויים כטאפט. מה הן אמרות בעצם?
פתקי בחירות על חבלי כביסה: כבסים תלויים על חבל, כמו שלט או תמרור, מעידים על מי שתלה אותם: מעמד חברתי, כלכלי, מצב משפחתי, מין, מידות גוף ועוד. לא משהו שאפשר ללמוד מפתקי הבחירות שלכאורה מייצגים את המפלגות. מילים כמו יש, כן, אמת, עם, פה, נץ וכיו"ב, מכסות את המפלגות אותן הן מייצגות בשפת גירויים שקרית.
פתקי בחירות פיקטיביים: בא?ין - מיצב בחירות 2006 ניסחו האמניות פתקי בחירות פיקטיביים, שאומרים יותר ממה שאומרים הפתקים האמיתיים. הן תולות ואורזות פתקים שנותנים פרשנות אירונית לצירופים שעל פתקים קיימים כגון: יש של שינוי שהופך ל יש - מאיון עליון למען ההון. או מנסחות שמות קוד חדשים וביקורתיים כגון: א?ין - הכח להשלים, דחק - נגד חרפת הרעב,
קל - יאללה קדימה ברשות ההמון.
פתקי בחירות באריזות מזון: בשעה שאת הפתקים המקוריים הן תולות כטאפט צפוף, כסוג של רעש, את פתקי הבחירות הפיקטיביים הן אורזות בשקיות ניילון ממולאות מים. מה זה? בין השאר זה דימוי להובלה של דגיג אילם, סימן לצימאון, צורה של כיבוס, צורה של שיקוף ועוד.
שנתיים לחלון אמנות נגה היקרה
אדם ברוך מסביר למה חלון אמנות נגה היקרה הוא המרענן האמיתי:
יש מי?ש ויש מאין. גם יש מי?ש זו חוכמה לא קטנה. ביפו, ברחוב רוחמה מספר 6, היה חלון של חנות טקסטיל. החנות נסגרה והחלון עמד שומם ועצוב עד שמורן שוב הגיעה אליו, ומאז הוא נעשה חלון-גלריה, והוצגו בו כבר 19 תערוכות. אם היו בתל-אביב עוד 20 חלונות שכאלה, בשכונות ובאיזורים שונים, תל-אביב היתה באמת עיר של אמנות.
החלון של מורן שוב תמיד רענן ותמיד מפתיע, אפילו אם אתה גר מימינו או מעליו. טרח! פתאום מתוך הרחוב היפואי, מתוך המוסכים והמסעדות והזגגים, קופץ לעין חלון אמנות שהוא גם הרמטי, גם מעט חידתי, וגם משתתף טבעי בסיפור הכללי כאן, ואף יפואי לא שואל מה זה? ולא שואל מה פתאום?
זה מרענן כי זה רענן, מחייה נפשות. אולי אפילו פשוט משמח. לא שמחת בחגיך, אלא יום יום, שעה שעה.
יחי חלון אמנות נגה היקרה.
קרל הנדל -"Makes a Long Time Man Feel Bad"
פתיחה: יום חמישי, 23.3.06
23.3.06-05.05.06
גלריה זומר לאמנות עכשווית גאה להציג את "Makes a Long Time Man Feel Bad" תערוכת יחיד ראשונה של האמן קרל הנדל בארץ.
קרל הנדל הוא אמן צעיר שנכלל ברשימת 100 האמנים המבטיחים של ה–Art Review לשנת 2006-2007. הנדל שחי ועובד בלוס-אנג'לס, הציג בשנה האחרונה בתערוכות חשובות ברחבי העולם, וביניהן ב-Whitney Museum(Whitney Bienniale ( בניו יורק,Anna Helwing Gallery וב- Museum of Contemporary Art (MOCA) בלוס אנ'לס, Museum of Modern Art באוסלו.
קרל הנדל מתייחס לאמנות כסוג של דיווח. בטכניקה של רישומי עפרון על נייר הוא בוחן את הרלוונטיות של מדיום הרישום ואת הקשר שבין צילום לרישום. מבחינתו המחויבות העיקרית של האמן היא לייצג באופן הכנה ביותר את עצמו ביחס לעולם בו הוא חי. ניתן להתייחס אל רישומיו, המתאפיינים בדיוק מוחלט וירידה לפרטים, כאל רישומים "צילומיים". כמו בצילום הישיר מנסה קרל הנדל להגיע לייצוג "אובייקטיבי" ובלתי מתפשר של המציאות .
בעזרת הרישום מציג הנדל חקירה נוספת של מבנה האובייקט המצולם.
בתערוכה יציג האמן מיצב המורכב מצילומים ורישומים,חלקם מופשטים וחלקם מדויקים לעילא.העבודות נשזרות אחת בשנייה ויוצרות צפיפות ויזואלית אותה מקשר הנדל למרקם היחסים הסבוך בין תקשורת, פוליטיקה,ומציאות יומיומית.
עבודותיו מורכבות מדימויים "פופיים" פשוטים לכאורה,אך הוא חוקר אותם בטכניקה קלאסית.
דימוייו שאובים מן התרבות הפופולרית,אך קיים פער מכוון בין התזזיתיות שתרבות זו מייצגת ,ובין הקצב בה היא מוגשת.
קרל הנדל
